עמוס עוז

עמוס עוז, נולד עמוס קלוזנר בירושלים ב-1939. הוא גדל במשפחה משכילה, אך חווה טראומה קשה כשהיה בן 12, כאשר אמו מתה. בגיל 14 וחצי עבר להחזיק בקיבוץ חולדה, שם חי עם משפחת חולדאי בין 1954 ל-1958. שירת בגדוד הצנחנים 50, למד פילוסופיה וספרות עברית באוניברסיטה העברית וקיבל תואר ראשון ב-1965 בהצטיינות. נשא לאישה את נילי, ולהם שלושה ילדים, פניה, גליה ודניאל. שנים רבות התגורר בערד, שם כתב רבות, ובהמשך עבר לתל אביב. נפטר ב-28 בדצמבר 2018 מסרטן והוא בן 79.

עמוס עוז נחשב לאחד מגדולי הסופרים הישראלים. יצירתו מתאפיינת בטון ריאלי, לעתים אירוני, ובביקורת על הקיבוץ והחברה הישראלית. ספרו הראשון, ארצות התן (1965), עורר תשומת לב בזכות תיאורים משבריים של תודעת הקיבוץ. הרומן מיכאל שלי (1968) תיאר אהבה ונישואים בירושלים של שנות החמישים, תורגם לרבות שפות וזכה להשפעה רחבה; ב-1999 נבחר כאחד ממאה הרומנים הגדולים של המאה ה-20 על ידי מועדון קוראים בינלאומי. קופסה שחורה הוא רומן המבוסס על מכתבים, שבו כל דמות מוצגת בקולה היחודי.

הסיפור האוטוביוגרפי סיפור על אהבה וחושך חשף פרטים אישיים, כולל על מותה של אמו, והתורגם לכ-30 שפות. ספר זה נמכר במיליוני עותקים ועורר גם עיבוד קולנועי ב-2015, שכתבה וביימה נטלי פורטמן. עוז גם כתב ספר עיוני חשוב בשם יהודים ומילים (Jews and Words), שכתב עם בתו פניה; הספר דן בקשר בין העם היהודי לטקסטים המילוליים, וטוען שהחיבור היהודי נשמר דרך מילים וטקסטים, לא רק דרך דם.

עוז פרסם מאמרים רבים על זהות ישראלית, ציונות ומחשבה מדינית-חברתית מנקודת מבט סוציאל-דמוקרטית. יצירותיו וסיפוריו תורגמו לכ-45 שפות, והוא נחשב לסופר הישראלי המתורגם ביותר.

אובדן אמו והשפעתו על נפשו וכתיבתו הם נושא שחזר ביצירותיו. תחושת היתמות והפצע הרגשי מופיעות בדמויות רבות ובסיפורים שונים, ולעיתים הופיעו במאמריו וברשימותיו לאורך השנים.

עמוס עוז היה דמות בולטת בשיח הציבורי והשמאל הפוליטי. כבר אחרי 1967 הוא הביע התנגדות לכיבוש, ותמך ביוזמות שלום כגון ועדת שלום עכשיו ובקבוצות לשיח עם הפלסטינים. היה פעיל פוליטית בעשורים שונים, תמך במפלגת מרצ, ולקח חלק ביוזמות כמו יוזמת ז'נבה. בשנת 1988 חתם יחד עם סופרים אחרים על מכתב בניו יורק טיימס שפנה ליהדות ארצות הברית בקריאה לדיון במדיניות ישראל בשטחים. בפועליו הציבוריים תקף עוז את הקיצוניות והקנאות והדגיש גם את דבקותו בציונות לצד ביקורת על מדיניות הממשלה.

בשנים מאוחרות תמך בהידברות ונקט פעולות בולטות, כגון שליחת העותק הערבי של סיפור על אהבה וחושך למרואן ברגותי ב-2011. ב-2015 סירב להשתתף באירועים של משרד החוץ כמחאה על מדיניות הממשלה. עוז היה חבר מועצה ציבורית בארגון בצלם.

עוז זכה בפרסים בינלאומיים וישראליים רבים. בין הבולטים: פרס ישראל לספרות (1998), פרס גתה (2005), פרס היינריך היינה (2008), פרס ביאליק, פרס נסיך אסטוריאס לספרות (2007) ועוד. הישגיו הוכרו גם באותות כבוד זרים ובהוקרות ספרותיות ברבות מהמדינות שבהן תורגמו כתביו.

עמוס עוז נולד בירושלים ב-1939 בשם עמוס קלוזנר. אמו מתה כשהיה בן 12. זה השפיע עליו מאוד. כשהיה נער עבר לגור בקיבוץ חולדה. הוא שירת בצבא ולמד באוניברסיטה. התחתן עם נילי. היו להם שלושה ילדים. הוא חי הרבה שנים בערד, ואחר כך בתל אביב. נפטר ב-2018 בגיל 79.

עמוס עוז כתב רומנים וסיפורים רבים. רבים מספריו תורגמו לשפות רבות. הספרים שלו מדברים על אנשים, אהבה, משפחה וחברה בישראל. בין ספריו המוכרים: מיכאל שלי, קופסה שחורה, וסיפור על אהבה וחושך. סיפור על אהבה וחושך הוא ספר אישי מאוד. נטלי פורטמן הפיקה על פי הספר סרט.

עוז דיבר הרבה גם בפוליטיקה. הוא תמך בשלום, והצטרף לתנועות שקראו לפתרון סכסוכים. לפעמים התווכח עם אנשים שהיו לו דעות שונות. הוא שלח פעם את ספרו בערבית לאיש פוליטי בכלא, בתקווה לדיאלוג.

עמוס עוז קיבל פרסים חשובים. בין השאר קיבל את פרס ישראל ועיטורים זרים. הוא נחשב לאחד הסופרים המפורסמים של ישראל.