דויד גרוסמן

דָּוִיד גְּרוֹסְמַן (נולד ב-25 בינואר 1954) הוא סופר, מסאי, משורר, מחזאי ושדרן רדיו ישראלי. ספריו תורגמו והופצו ברחבי העולם. זכה בפרסים חשובים, ביניהם פרס ישראל לספרות (2018), פרס מאן בוקר הבינלאומי, פרס ראש הממשלה ליצירה ופרס ספיר. הוא חבר באקדמיות זרות וקיבל תארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות שונות.

גרוסמן משתמש בכלים ספרותיים מודרניים, כמו זרם התודעה (כתיבה שמציגה מחשבות הדמויות כאילו הן עולות ישר מהראש), זוויות ראייה שונות ועירוב של דמיון ומציאות. שילוב זה ניכר גם בספריו לילדים.

דויד גרוסמן נולד בירושלים. אביו עלה מפולין; אמו ילידת ירושלים. אחיו ניר הוא עיתונאי ספורט. כבר בגיל תשע התחיל לכתוב ב"משמר לילדים". הוא למד בתיכון ליד האוניברסיטה בירושלים, שירת ביחידה 8200, ועבד כעיתונאי וכשדרן ברדיו "קול ישראל". למד פילוסופיה ותיאטרון באוניברסיטה העברית. סיפורים ראשונים שלו פורסמו ב"סימן קריאה". ב-1979 זכה בפרס ניומן וב-1980 בפרס הרי הרשון.

ב-radio כתב והצטרף לתוכניות תסכית. עזב את שידורי הרדיו ב-1988 במחאה על הגבלות על כתבים. ארכיונו שמור בספרייה הלאומית.

ההוצאה המרכזית של ספריו למבוגרים היא "סימן קריאה" בעריכת מנחם פרי. הרומן הראשון שלו, "חיוך הגדי", עסק בחיים ביהודה ושומרון והוסב לסרט. בין ספריו הבולטים: "עיין ערך: אהבה" (1986), רומאן על ניצולי שואה המובא מארבע זוויות; "הזמן הצהוב" (1987), רשימות מיהודה ושומרון; "מישהו לרוץ אתו" (2000), על חיי רחוב בירושלים; ו"מוות כדרך חיים" (2003), אוסף כתבות על ישראל תקופה אחרי אוסלו. ב-2004 כתב את השיר "שירת הסטיקר", שבוצע בידי להקת הדג נחש והפך לפופולרי. ב-2008 יצא "אשה בורחת מבשורה".

גרוסמן מזוהה עם השמאל הישראלי וביקר מדיניות של ראשי ממשלה שונים. אחרי מות בנו אורי ב-2006 נאם בעצרת זיכרון שהשפיעה והכילה ניסוחים חריפים כלפי ההנהגה. הוא קרא לשוב למשא ומתן ולהכיר בכאב של שני הצדדים.

משנת 2004 משמש כנשיא עמותת קשב, מרכז להגנת הדמוקרטיה. ב-2010 היה ממייסדי עמותת "אנו פליטים", המסייעת משפטית לפליטים מאפריקה. חבר במועצה הציבורית של ארגון בצלם. בתקופות עדכניות קרא לפיתרונות פוליטיים והתנגד לרפורמות משפטיות שנדונו ב-2023. ב-2023 הוציא שיר מחאה עם זאב טנא. ב-2024 פרסם מאמר בניו יורק טיימס שבו ביקר את הלחימה בעזה ושאל שאלות מוסריות קשות.

נשוי למיכל. הורים לשלושה ילדים; מתגורר במבשרת ציון. בנו האמצעי, אורי, נהרג באוגוסט 2006 במלחמת לבנון השנייה. לאחר מותו הוענקה לו צל"ש אלוף כאות על פעילותו בחיל.

גרוסמן זכה במגוון פרסים בישראל ובעולם לאורך עשרות שנים, ביניהם הפרסים המוזכרים לעיל.

כותב לילדים, לנוער ולמבוגרים. רבים מספריו עובדו לקולנוע ולתיאטרון, ומחזותיו הוצגו על במות שונות.

דויד גרוסמן נולד בירושלים ב-1954. הוא סופר ומשורר. הוא גם כתב מחזות ושידר ברדיו. מחזות, הצגות לתיאטרון. סיפוריו תורגמו לשפות רבות.

בגיל תשע כתב בעיתון ילדים. למד בתיכון בירושלים ושירת בצבא. עבד בקול ישראל ולמד באוניברסיטה. סיפורים ראשונים שלו הופיעו ב"סימן קריאה". בילה הרבה זמן בכתיבה וברדיו.

הספר הראשון שלו הוסב לסרט. כתב ספרים על החיים בירושלים ועל ניצולי שואה. כמה ספרים בולטים: "עיין ערך: אהבה", "מישהו לרוץ אתו" ו"אשה בורחת מבשורה". גם כתב שירים שהולחנו ובוצעו על ידי זמרים מפורסמים.

גרוסמן הביע דעות פוליטיות ושיתף פעולה בעמותות. מאז 2004 מוביל את עמותת קשב, שדואגת לדמוקרטיה. ב-2010 עזר להקים עמותה שמסייעת לפליטים.

גרוסמן נשוי למיכל ויש להם שלושה ילדים. בנו אורי נהרג במלחמה ב-2006. המשפחה גרה במבשרת ציון.

זכה בפרסים רבים, כולל פרס ישראל. פרסים הם הכרה בעבודה ספרותית.