עמי ותמי (במקור הגרמני: Hänsel und Gretel) הם ילדי חוטב עצים עני. בעקבות רעב, האם החורגת משכנעת את האב לנטוש את הילדים ביער. בפעם הראשונה עמי מפזר חלוקי נחל קטנים והשניים חוזרים הביתה. בפעם השנייה הוא מפזר פירורי לחם, אבל חיות היער אוכלות אותם והילדים הולכים לאיבוד.
ביער הם מוצאים בית שבנוי מעוגות וממתקים. זקנה נדיבה מקבלת אותם ומאכילה אותם. במהרה מתגלה שהיא מכשפה. היא מתכננת להשמין את עמי כדי לאכול אותו, ולכן היא כלואה אותו בכלוב והופכת את תמי למשרתת. עמי מטעה אותה ומגיש לה עצם במקום בשר, כדי שלא יאכלו אותו.
בסוף תמי בורחת את המכשפה: כשהמכשפה מנסה להמחיש לה כיצד להעמיס את התנור, תמי דוחפת אותה פנימה. היא משחררת את עמי והם בורחים. כשחוזרים הביתה מגלים שהאם החורגת מתה, והם נשארים עם אביהם באושר.
על פי הפולקלוריסט ג'ק זיפס, הסיפור נוצר בסוף ימי הביניים הגרמניים, בשנים 1250, 1500.
הסיפור עובד לרבות הצגות ומחזות זמר. ב-2015 הוצג בבוסטון מחזמר סימפוני מאת מתי קובלר ואיה לביא, בתרגום לאנגלית. בישראל עלו כמה הפקות, כולל הבכורה של המחזמר הסימפוני מאת קובלר ולביא ב-1999, והצגות חנוכה במשך השנים עם שחקנים ידועים.
בין ההפקות הישראליות בולטות אלה משנות ה-2000 וה-2010, שבהן לקחו חלק שחקנים וזמרים במהות המקומית.
המעשייה תורגמה לעברית כמה פעמים. התרגום המוקדם הידוע יצא ב-1966, ואם כי ייתכן כבר ב-1963. בתרגום זה ענבה קנטור קבעה את שמות הגיבורים בעברית, "עמי ותמי", וכך נקבעו השמות בעיבודים ואחרים.
הערה תכנתי קצרה: הסיפור מהווה אבטיפוס של סוג מוטיב עלילתי 327A בסיווג ארנה-תומפסון. "מוטיב עלילתי" פירושו אלמנט עלילתי חוזר, ו"סיווג ארנה-תומפסון" היא שיטת מיון למעשיות עם שמסדרת סיפורים לפי מוטיבים וחיבורים דומים.
עמי ותמי הם ילדים של חוטב עצים עני. האם החורגת מבקשת שהאב ינטוש אותם ביער בגלל רעב. בפעם הראשונה עמי זורק חלוקי נחל והם חוזרים הביתה. בפעם השנייה הוא זורק פירורי לחם. הציפורים אוכלות את הפירורים והילדים אבודים.
ביער הם רואים בית עשוי מעוגות וממתקים. זקנה מאכילה אותם. היא מסתדרה כמכשפה שרוצה להשמין את עמי כדי לאכול אותו. היא כלואה את עמי ותמי עושה עבירות בבית.
תמי מרמה את המכשפה ודוחפת אותה לתנור. היא משחררת את עמי והשניים בורחים. כשהם חוזרים הביתה, האם החורגת כבר לא חיה. הם נשארים עם אביהם.
הסיפור נוצר בגרמניה בזמן ימי הביניים, בין השנים 1250 ל-1500.
הסיפור הוסב למחזות ולמחזמרים. בישראל ובחו"ל הוצגו הצגות רבות, כולל מחזמר סימפוני מאת מתי קובלר ואיה לביא.
התרגום העברי המוקדם יצא בשנות ה-60. בתרגום זה נקבעו השמות "עמי ותמי", ושמות אלה נשארו בעיבודים.
תגובות גולשים