עני המהפך בחררה

"עני המהפך ב'חררה'" הוא כלל הלכתי שאומר: אם אדם התחיל לזכות בחפץ כלשהו (מהפך בחררה, התחלת מעשה רכישה, כמו הפיכה של עוגה על גחלים), אף שבפועל לא נעשה קניין פורמלי, אחרים לא אמורים לזכות בו עד שיוותר עליו.

בתלמוד מובא סיפור על רבי אבא ורב גידל: רבי אבא הקדים את רב גידל בקניית קרקע, ורבי יצחק התערב בשאלה האם זה מותר. רבי אבא התייחס לשאלה באמצעות דוגמת ה"מהפך בחררה".

יש שתי דעות עיקריות: רש"י טוען שהאיסור חל גם על הפקר ומציאה וגם על קנייה. רבנו תם מצמצם את הדין רק למסחר ולשכירות, לא למציאות או מתנות.

רש"י מסביר שמי שעובר על הכלל "יורד לחיי חבירו", פוגע בפרנסתו של מי שתכנן לזכות בחפץ. רבנו תם מצדד בהגבלת הדין כי במכירה יש תחליף זמין, ולכן הפגיעה גדולה יותר.

מחלוקת נוספת היא במקרה של מכירה במחיר נמוך. הרמב"ן סובר שהדין חל גם אז, כי הקונה מבחינה מוסרית כבר "זכה" בפריט. הרד"ך חושב שלא חל, כי מחיר מוזל הוא נדיר ואין אפשרות למצוא אותו במקום אחר. הרב פיינשטיין מסביר שמחלוקת זו נובעת משתי דרכי חשיבה שונות: האם שוקלים את הנזק של כל המעורבים, או שמבחינים בסופיות הכוונה וההתקשרות.

חלק מהפוסקים כתבו שלביה"ד סמכות להורות על החזרת הכסף או להכריז על העובר ברבים כ"רשע". אחרים סבורים שההשלכות הן בעיקר מוסריות.

המרדכי כותב שהדין חל רק אם כל פרטי העסקה סוכמו, כולל המחיר. עוד הוא מציין שהרשות של רבנו תם מאפשרת לקנות קרקע סמוכה גם אם מישהו כבר התעסק בה.

השולחן ערוך מצטט תחילה את שיטת רבנו תם ואחר כך את רש"י. הרמ"א פוסק שלפי רבנו תם האיסור הוא בעיקר במכירה, ומוסיף את המגבלות שכתב המרדכי.

פוסקים בדורות האחרונים הרחיבו את עיקרון "המהפך בחררה" לדינים נוספים מעבר לממונות.

הרמב"ם לא מזכיר את הביטוי המדויק "עני המהפך בחררה", אלא דין קרוב. על כך נשאלו שאלות בין הראשונים, שכן יש הבדל בין "רמאי" ל"נקרא רשע".

"עני המהפך בחררה" אומר שאם מישהו התחיל לקחת חפץ, אין לאחרים לקחת אותו מיד. דוגמה פשוטה היא עוגה שהתהפכה על הגחלים.

בתלמוד יש סיפור על שני חכמים שהתווכחו מי קנה קרקע קודם. הדיון דן בשאלה מי זכאי.

יש שני דעות: אחת אומרת שהכלל נכון גם למציאות ומתנות. השנייה אומרת שזה נכון רק במכירה ובעבודה שכירה.

הרעיון המרכזי הוא הוגנות. מי שהשקיע ייפגע אם מישהו אחר יקח את מה שהוא התחיל.

יש מחלוקת מה קורה אם המחיר נמוך מאוד. חלק אומרים שהדין חל גם אז, וחלק אומרים שלא.

יש שכתבו שבית הדין יכול להכריז על העובר כרשע ולחייבו להחזיר. אחרים אומרים שזו בעיקר הבושה החברתית.

הדין חל רק כשכל הפרטים כבר נקבעו, כמו המחיר. אפשר לקנות קרקע סמוכה גם אם מישהו התעסק בה, לפי שיטה אחת.

החוק הסופי בהלכה נוטה לפי שיטת רבנו תם, כלומר בעיקר במקרה של מכירה.