ענת (בכתב אוגריתי: 𐎓𐎐𐎚) היא אלת מלחמה, ציד ופריון מהתרבות הכנענית. פולחנה היה נפוץ במזרח התיכון הקדום, מהנהריים ועד מצרים. דמותה מאופיינת ביופי, אומץ ותושייה. היא מזוהה לעתים עם איזיס המצרית ואתנה היוונית.
במסופוטמיה מופיעה ענת בשמות תאופוריים (שמות הכוללים את שמו של אל). במילון אמורי, אכדי מקבילוּתה הופיעה לצד אשתר (האלת האהבה והמלחמה בבבל), מה שמצביע על זיקה תפקודית בין האלהים.
פולחן ענת הגיע למצרים, אולי דרך החיקסוס. המצרים ראו בה לעתים אלת מלחמה אדירה. היא הופיעה על קרעי פסלים וכתובות חותמות, לעתים חובשת את כתר האתף (כתר מצרי אופייני) ואוחזת אס ושרביט. לעתים תוארה גם כפרה מניקה, כלומר אמא מטפלת, ולעתים כלוחמת מגוננת.
בספרות האפית של אוגרית (עיר בצפון כנען) ענת מופיעה כדמות מרכזית. היא לוחמת נועזת שתומכת בבעל (אל הסער והחיים) במאבקיו. בשירים היא נוהגת בפראות: מכה, חותכת ראשים וטובלת בדמם, אך גם מנקה ומסדרת את ביתה אחרי הקרב. תכונה בולטת שלה היא יכולת התעופה; היא מתוארת לעתים כנושאת כנפיים ויכולה לעוף.
ענת זכתה לכינויי כבוד ולשמות כמו "הבתולה ענת" ו"יבמת לאִמם" (מרמז על קשר לפריון). היא קשורה גם לצור/מערה, שמצוינת כמעונה או מקום משכנו.
במיתוסים היא מסייעת לבעל במלחמותיו, מרגיעה אותו בעת זעם ומנצחת אויבים כמו ים ולווייתן. לאחר מות בעל היא מתאבלת, מחפשת את גופתו ומבצעת טקסי אבל המוניים. במיתוסים נראית גם כחריפה ונוקמת במוות.
בסיפור אקהת היא מתעוררת לקנאה בגלל קשת פלאית שברשות אקהת. בתחבולה מעורבת בחיסולו של אקהת, ואחר כך מתמודדת עם החרטה והאבל על מותו. לאחר מכן משתתפים רופאים ופולחנים לניסיון להחזירו לחיים.
ענת מוזכרת בשירים, מזמורים ורשימות קורבנות שנמצאו באוגרית ובאזור. היא מופיעה ברשימות תפילות ובהקדשות, ולעתים בצמידות לעשתרת ושאר אלות כנעניות.
נמצאו לוחות ושברי חרס בהם דמויות מכונפות שמזוהות כהדמיותיה. גם חותמות ושברי כתובות עם שמה התגלו.
כמה יישובים נקראו על שמה, למשל בית ענת. שמה מופיע גם בשמות פרטיים מימי הברזל ובכתובות אשוריות. למרות זאת, בתנ"ך אין התייחסות מפורשת לפולחן ענת.
באתרים קפריסאיים־פיניקיים נמצאו כתובות המקדשות "ענת־אתנה", מה שמראה על המשכיות או התאמה בין ענת לאלה היוונית אתנה במחוזות הפיניקיים.
גם בכתובות ארמיות/פיניקיות שנמצאו במצרים מוזכרו כהנים וקבוצות kultיות שקישרו את ענת לפולחן מקומי.
במבט כללי, ענת היא דמות דו-צדדית: אלת מלחמה פראית ומגנה, ובמקביל אלת פריון ומטפלת. פולחנה וחייה המיתיים נדהמו במקורות שונים, מה שממחיש את השפעתה הרחבה באזור.
ענת היא אלת מלחמה, ציד ופריון מכנען. אנשים באזורים רבים כיבדו אותה.
במקומות כמו מסופוטמיה ראו בשמה גם בשמות של אנשים.
המצרים הכירו את ענת. הם ראו אותה לפעמים כלוחמת עם כתר מעוטר.
בסיפורים של אוגרית ענת היא לוחמת אמיצה. היא עוזרת לבעל, אל הסער. היא יודעת לעוף ולעתים יש לה כנפיים.
במדרש על בעל וענת היא מנצחת אויבים, חוגגת אחרי ניצחון וגם מתאבלת כשבעל מת. בסיפור אחר, אקהת, היא רוצה קשת קסומה. בסוף הקשת מתרסקת ואקהת מת.
מפעם לפעם מצאו חותמות ולוחות עם דמות מכונפת שיכולה להיות ענת. עמדו גם מקדשים או כתובות על שמה בקפריסין ובמצרים.
ענת מוצגת לעתים כקשוחה ואימתנית, ולעתים כאם שמניקה. לכן היא נחשבת אלה חשובה וכוחית בתרבויות העתיקות.
תגובות גולשים