עצב (רגש)

עצב הוא רגש של צער, געגוע, חיסרון או אובדן. רגשות חזקים של עצב נוטים להתבטא בבכי. עצב קיצוני ושמירה ממושכת עליו עלולים להוביל לדיכאון (מצב רגשי קשה שמצריך בדרך כלל טיפול מקצועי). יחד עם זאת, עצב טבעי וחולף חשוב לנפש, כי הוא חלק ממכלול רגשות שמאפשר הסתגלות נפשית.

במצבי עצב המוטיבציה והאנרגיה יורדות. אנשים עצובים נוטים להתכנס, להקטין קשרים חברתיים ולפעול לאט. סימנים חיצוניים כוללים מבט מושפל, גוף שמוט ושפתיים משורבבות. על פי דניאל גולמן, עצב הוא נסיגה זמנית מהחיים, שמאפשרת לעבד את האבל ולהתכונן לחזרה לתפקוד רגיל.

באבלות של קרוב משפחה מבוטאות חובות ונהגים מיוחדים: יום האבל הראשון, תקופת השבעה ותקופת השנה. אבל הוא תהליך של עיבוד הכאב וחזרה לשגרה. בחסידות העמדה כלפי עצב שונה: חלק מהמנהיגים ראו עצב כמכשול בעבודה הרוחנית, בעוד אחרים קיבלו את הצער כחלק מתשובה מבוקרת.

ברוך שפינוזה תיאר שלושה רגשות בסיסיים: תשוקה (מניע פנימי), שמחה ועצב. שפינוזה הגדיר עצב כמעבר ממצב של שלמות גדולה לשלמות קטנה יותר.

מחקרים של פורגס ובאואר הראו שמצב רגשי משפיע על ההערכה של אנשים. שמחים נוטים להעריך אחרים באופן חיובי ובאופן כללי וקצר. עצובים מעבדים מידע בצורה לוגית, מדוקדקת וארוכה יותר.

רגש שמובע משפיע על הרושם שאחרים מקבלים (אפקט ההילה - הטייה שנוצרת מרושם ראשוני). אדם עצוב נתפס כזקוק לעזרה, חם וקשוב. אדם כועס נתפס כחזק ודומיננטי ולעתים ראוי למעמד גבוה יותר. מחקרי טיידנס הראו שכעס מעניק יתרון תדמיתי בסיטואציות פוליטיות ובראיונות עבודה, בעוד עצב קושר לתרומה חברתית.

עצב הוא תחושת צער או געגוע. עצב עושה לפעמים לבכות. עצב יכול להיות טבעי ועוזר לעבד דברים שהפסדנו.

כשהאדם עצוב הוא שקט ולעיתים לא רוצה לצאת או לשחק. הגוף נראה שמוט והראש נשאר למטה.

כשקרוב מת, תהליכים מסוימים מקדשים את תקופת האבל. יש זמן מיוחד של תמיכה בשבעה ולזכור את המת כל שנה.

הפילוסוף שפינוזה אמר שיש שלושה רגשות בסיסיים: תשוקה (רצון), שמחה ועצב. לפי שפינוזה עצב הוא ירידה בהרגשה הטובה.

מחקרים מראים שאם אדם שמח, הוא שופט אחרים יותר בחיוב. אנשים עצובים בודקים דברים יותר בקפידה.

אנשים רואים עצוב כזקוק לעזרה וחם. כועס נתפס כחזק. בסיטואציות כמו פוליטיקה, כועס לעתים נתפס כמנהיג חזק.