ערבות

ערבות צד ג', בקיצור ערבות, היא התחייבות של אדם לפרוע חוב של אדם אחר אם החייב (המשלם המקורי) לא ישלם במועד. הערבות יכולה להיות לחיוב כולו או רק לחלק מהחוב. הערב יכול להיות אדם פרטי, חברה, עמותה או המדינה.

מטרת הערבות כפולה: ראשית, היא מעודדת את החייב לנהוג באחריות כדי שלא ייאלץ חברו לשלם במקומו. שנית, אם החייב לא ישלם, לנושה (מי שנתן את ההלוואה או האשראי) יש מקור פירעון נוסף, הערב.

ערבות נחשבת "חיוב משני". זה אומר שהערב חייב לצד הנושה, אך הוא בדרגה נמוכה יותר מהחייב העיקרי. מכיוון שערבים נתפסים גם כצרכנים, יש חקיקה ופסקי דין שמגנים עליהם.
במבחן אמון, ערבות פחות בטוחה מבטוחות אחרות, כמו ערבות בנקאית, שטרי חוב או משכון. אך פעמים רבות נושים מסתפקים בערבות.

חוק הערבות מועיל את הזכויות והחובות של הערב מאז 1967. תיקונים בשנים 1992 ו-1998 החזירו את תפיסת הערב כצרכן והרחיבו את הגנותיו. לפי החוק, ערבות לתאגיד בנקאי או ערבות שאינה של בן זוג או שותף חייבת להינתן בכתב. ערבות בלתי מוגבלת לצד ג' שאינו קרוב, הוכרזה בטלה.
יש גם ביקורת שהחוק רחוק במקרים מסוימים מהמסורות של המשפט העברי.

"ערב יחיד" הוא אדם שאינו תאגיד, ושאינו בן זוג או שותף עסקי של החייב. אם ההלוואה ניתנה לתאגיד, ערב יחיד אינו בעל עניין בתאגיד. יכולות להיות כמה חזקים של ערבים יחידים לאותה הלוואה. סעיפים 21, 26 בחוק מעניקים לערב יחיד הגנות מיוחדות.

סכום קצוב - אם חוזה הערבות אינו קובע סכום, הערב היחיד יכול להשתחרר מהערבות.

הגבלת ריביות ותוספות - הערב יחויב רק בסכום שנקוב בחוזה ובריביות המוגבלות על פי החוק.

חובת גילוי - הנושה חייב לגלות לערב פרטים חשובים לפני החתימה, כגון סכום ההלוואה, שיעורי הריבית ומספר הערבים. אי־גילוי יכול לצמצם או לבטל את חבות הערב.

"ערב מוגן" הוא ערב יחיד שעומדים התנאים הכספיים שהחוק מגדיר. החוק קובע שני גבולות עיקריים: סכום עד כ-89,312 ש"ח, או סכום עד כ-744,264 ש"ח כאשר החיוב נועד לרכישת דירה למגורי החייב או קרוביו. ערב מוגן מקבל את כל ההגנות של ערב יחיד וכן הגנות נוספות.

הגנות נוספות כוללות: חובה של הנושה למצות את ההליכים כנגד החייב לפני פנייה לערב המוגן; זכות הערב להצטרף להליך המשפטי נגדו; זכות לערב שניצל את הערבות לתבוע את החייב ולדרוש החזר; וחישוב חלקו היחסי במקרה של ריבוי ערבים.

ערבות בנקאית ניתנת על ידי בנק. היתרון הוא היציבות הכספית של הבנק, שמקל על מימוש הערבות. מסמך הערבות מפרט מטרה, מוטב (מי שיקבל את הכסף), סכום ותוקף. הבנק דורש בדרך כלל פיקדון או ני״ע כבטוחה ומגבה בעמלה עבור השירות. כשהמוטב מבקש לממש, הבנק ישלם אלא אם המבקש יוכיח מדוע לא כדאי לממש. הנפקת ערבות בנקאית בישראל מפוקחת על ידי בנק ישראל.

חוק המכר (דירות) מחייב במקרים של מכירת דירה להנפיק ערבות בנקאית כבטוחה לכספי הקונה.

חוק השכירות קובע מגבלת גובה לערבות שהמשכיר יכול לדרוש. הערבות מוגבלת לסכום הנמוך מבין שני סעיפים: (1) דמי שכירות בעד שליש מתקופת השכירות, או (2) סכום השווה לשלושה חודשי שכירות. המשכיר יוכל לממש את הערבות במקרים מוגדרים: אי־תשלום שכר דירה, תיקון ליקויים שהשוכר אחראי להם, אי־תשלום תשלומים שוטפים או אי־פינוי הדירה בסיום החוזה. לפני מימוש הערבות, המשכיר צריך להודיע לשוכר ולתת לו זמן סביר לתקן את המצב.

ערבות היא הבטחה שאדם נותן לפרוע חוב של מישהו אחר. אם אותו מי שחייב לא שילם, הנושה (מי שנותן את ההלוואה) יכול לפנות לערב. הערב יכול להיות אדם, חברה או הבנק.

ערבות עוזרת לנושה להרגיש בטוח יותר שהוא יקבל את כספו. היא גם גורמת לחייב לנסות לשלם בעצמו.

יש חוק שמסדיר את הערבויות מ-1967. שינו אותו בשנים מאוחרות יותר, כדי להגן טוב יותר על ערבים.

ערב יחיד הוא אדם פרטי שאינו בן זוג או שותף של החייב. החוק נותן לו הגנות מיוחדות.

- אם החוזה לא קובע סכום, הערב יכול להשתחרר.
- הערב חייב רק בסכום ובריבית שנקבעו בחוזה.
- הנושה חייב להסביר לערב את הפרטים החשובים לפני החתימה. אם לא יגיד, הערב עלול להשתחרר.

ערב מוגן הוא ערב יחיד שמקבל הגנות חזקות יותר. החוק מגדיר גבולות כספיים לערב כזה, למשל עד כ-89,312 ש"ח, או עד כ-744,264 ש"ח כשמדובר ברכישת דירה.
ערב מוגן ייהנה מהגנות נוספות: הנושה צריך לנסות קודם כל לתבוע את החייב, הערב יכול להצטרף לתביעה, ואם שילם - יש לו זכות לתבוע חזרה מהחייב.

ערבות בנקאית היא ערבות מהבנק. הבנק חזק כספית, לכן קל לממש ערבות כזו. הבנק דורש לפעמים פיקדון כבטוחה ומקבל עמלה עבור הערבות.

בחוזה שכירות אפשר לבקש ערבות. החוק מגביל את גובהה: היא לא תעלה על הסכום הנמוך מבין שני דברים: דמי שכירות בעד שליש מתקופת השכירות, או שלושה חודשי שכירות. המשכיר יכול לממש את הערבות אם השוכר לא שילם, לא תיקן ליקויים, לא שילם תשלומים שוטפים, או לא פינה את הדירה. על המשכיר להודיע לשוכר ולתת לו זמן לתקן.