עריפת ראש

עריפת ראש היא חיתוך ראשו של יצור חי, שכמעט תמיד מסתיים במוות. המונח מתייחס בעיקר להוצאות להורג ורציחות. הכלים הנפוצים הם גרזן, חרב או סכין, ולעיתים גיליוטינה, מכשיר לחיתוך ראש שפותח לשם הוצאת להורג אחידה ומהירה. עריפות יכולות להתרחש גם בתאונות קשות או, נדיר מאוד, בהתאבדות.

עריפת ראש יכולה להיעשות גם בגופה מתה. לשם כך נהגו לעיתים להציג ראש ערוף בפומבי כדי להראות שהאדם מת, או כדי להפחיד או לשלוט באוכלוסייה.

תופעה כזאת קיימת גם בטבע. למשל, אצל נמלים מסוימות מלכה אחת יכולה לערוף את מלכת קן אחר כדי להשתלט על הקן שלה.

במשך אלף שנים הייתה עריפה צורת הוצאה להורג שכיחה. בימי הביניים הוצגו ראשים של מורדים ופושעים במקומות ציבוריים. באנגליה הם הוצבו על יתדות סביב מצודת לונדון. לעיתים נחשבה העריפה בחרב ל"מכובדת" למדי, ובפרט עבור אריסטוקרטים, בזמן שגיליוטינה או תקלות בהוצאה נחשבו לבלתי מכובדות.

אם הלהב היה חדה, העריפה יכלה להיעשות במהירות יחסית. אם הכלי היה קהה, נדרשו עבודות חוזרות, וכך נגרם סבל רב יותר. לדוגמה, טוענים שעריפתה של מרי מלכת בסקוטלנד ארכה מספר מכות חרב.

הגיליוטינה הומצאה זמן קצר לפני המהפכה הצרפתית כדי ליצור שיטה אחידה וללא עינויים. היא שימשה בצרפת עד 1977.

בתרבויות שונות נתנו לעריפה משמעויות שונות. בסין העתיקה ראו בה ענישה חמורה במיוחד משום שהגוף נחשב מתנה מההורים. ביפן העריפה שימשה לעיתים כפעולה משנית בספוקו (סנג'וקו), טקס התאבדות שבו המתאבד פוצע את בטנו, ואז לוחם אמון היה עורף את ראשו כדי לזרז את המוות. נהלים כאלה דרשו מיומנות וכבוד והם השתנו בתקופות שונות.

במקורות דתיים והלכתיים מוזכרת עריפה גם כהוצאה להורג. במשנה היא נחשבה לאחת מארבע המיתות שעל בית הדין להטיל, אם כי היו חילוקי דעות על אופן הביצוע.

עם התפתחות ההליכים המשפטיים והרפואה, ירדה השימוש בעריפה במדינות רבות. הוויכוח על האפשרות שהראש עשוי לשמור על הכרה לזמן קצר היה חלק מהטיעונים לביטול השיטה, וכן אופייה האלים והמלכלך.

כיום יש מדינות שיש להן חוקים המאפשרים עריפה, ונקבו בהן: ערב הסעודית, תימן, איראן, עיראק וקטר. ידוע כי בערב הסעודית השיטה מיושמת בפועל. במקרה של מיליטנטים קיצוניים לא תמיד מדובר בפסק דין רשמי; לאחר פלישת ארה"ב לעיראק ב-2003 קמו קבוצות שמילאו תפקידים אלה באופן אלים.

באמריקה הלטינית ומזרח אירופה הופיעה גם היא במעשי פשע ובפשיעה מאורגנת. בקולומביה קבוצות חמושות השתמשו בה לשם הפחדה. בארגוני פשע ברוסיה, בקרבות קרטלים במקסיקו ובפשיעת כנופיות בברזיל דווחו מקרים דומים.

בישראל ידועים מספר מקרים של עריפות. בין הדווחים: רצח ב-1995 שבו נרצחו עולים חדשים, מקרה ב-2008 שבו נמצא ראש בנפרד מהגוף, רצח ב-2009 ברמת גן שבו נמצאו גופות מפוצלות, תאונת דרכים ב-2015 שבה נהרגו נוסעים ונגרמו פגיעות קשות, וטענות לגבי מקרים במהלך הטבח ב-7 באוקטובר שבהם נמסרו דיווחים על קורבנות שנערפו. במקרים אלה יש עדויות שונות ורמות שונות של אישוש.

לאחר 2003 נחטפו אזרחים בידי קבוצות קיצוניות, ונעשה שימוש באיומי עריפה כדי ללחוץ על מדינות לשחרור אסירים או להסגת כוחות. במקרים רבים תועדו חיסולים כאלה בווידאו ונשלחו למדיה. דניאל פרל הוא דוגמה בולטת לחטיפה והריגה כזו. גם קבוצות כמו אבו סיאף בפיליפינים ידועות בשימוש בעריפה.

ארגון המדינה האסלאמית (הידוע כ-ISIS) הציג מספר סרטונים של הוצאות להורג בעריפה. ביולי־אוגוסט 2014 פרסמו סרטונים שבהם נרצחו לעיני מצלמות עיתונאים זרים, בין היתר ג'יימס פולי וסטיבן סוטלוף. מקרים אלה עוררו זעם עולמי והדגימו שימוש בעריפה ככלי תעמולה ופחד.

עריפת ראש היא חיתוך של הראש. פעולה כזו מובילה למוות. בדרך כלל זו שיטה להרשיע או לפגע באדם. משתמשים בכלים כמו חרב, גרזן, סכין או גיליוטינה, מכשיר ששורטט לחתוך ראש במהירות.

לעיתים אנשים מציגים ראש כדי להראות שמישהו מת. גם אצל בעלי חיים זה קורה לפעמים. אצל נמלים מסוימות מלכה יכולה לערוף מלכה אחרת כדי לשלט בקן.

בזמנים ישנים עריפה הייתה דרך עונש נפוצה. בערים מציגו ראשים בפומבי כדי להפחיד. באנגליה היה נהוג להציג ראשים סמוך למצודת לונדון. אנשים מסוימים ראו במוות בחרב דבר "מכובד" יותר מאשר בשיטות אחרות.

הגיליוטינה הומצאה בצרפת כדי להוציא להורג בצורה אחידה. השתמשו בה עד 1977.

ביפן הייתה טקס מיוחד שנקרא ספוקו (זהו טקס התאבדות שבו חותכים את הבטן). אחרי פציעת הבטן, לוחם אמון היה עורף את הראש כדי להפסיק לסבול.

היום רוב המדינות לא משתמשות בעריפה. חלק מהמדינות יש חוקים שיכולים לאפשר זאת. מיליטנטים וקבוצות טרור השתמשו בעריפה כדי להפחיד או לעשות תעמולה.

גם בעברית מדווחים מקרים בודדים בישראל. היו כמה מקרים מ-1995, 2008 ו-2009. ב-2015 תאונה קשה גרמה לפגיעות רבות. יש דיווחים על מקרים בטבח של 7 באוקטובר, אך לעתים קשה לאמת הכל.

קבוצות כמו אבו סיאף והארגון שמכונה דאעש (ISIS) ביצעו מעשים כאלה והפיצו סרטונים כדי להפחיד אנשים. מעשים כאלה פוגעים בקורבנות ובמשפחותיהם.

מידע כזה קשה ומטריד. חשוב ללמוד על זה בעדינות ולהתמקד בעובדות, כדי להבין היסטוריה והשלכות.