פאוזי קאוקג'י (1890, 1977) נולד בטריפולי שבלבנון למשפחה בעלת שורשים טורקיים. בתקופה העות'מאנית למד בבית-ספר לקצינים באיסטנבול ושירת כקצין פרשים במלחמת העולם הראשונה. במהלך המלחמה הצטרף למרד הערבי ולחם בשורותיו. לאחר המלחמה שירת בלגיון הסורי, ובשנת 1925 ערק מהממסד הצבאי והוביל מרידות מקומיות באזור חמאה, תוך גיוס בדווים.
לאחר דיכוי המרד הוגדר למוות בצרפתית, וברח לסעודיה ב-1928. שם סייע בהקמת הצבא הסעודי. בתחילת שנות ה-30 נאלץ להימלט משם, שירת תקופה קצרה בצבא הצרפתי והגיע ב-1932 לבגדאד ללמד באקדמיה צבאית. משנות ה-30 התקשר לפעילים פאן-ערבים ותכנן הברחת נשק וגיוס מתנדבים למרד באזור.
ב-1936, במהלך המרד הערבי הגדול, מרד ערבי נרחב נגד היישוב היהודי ושלטון המנדט הבריטי, הגיע קאוקג'י לפלסטין בראש מתנדבים מעיראק, סוריה ודרוזים. ב-22 באוגוסט 1936 הוכרז כמפקד העליון של המרד המקומי. הוא ארגן את הכנופיות ליחידות עיראקיות, סוריות, דרוזיות ופלסטיניות, וקיווה לשוות לפעולות מראה צבאי ולמשמעת.
קאוקג'י פרסם כרוזים רשמיים וגייס תמיכה ציבורית. למרות ניסיונותיו לאחד את הכוחות, המורל של האוכלוסייה והמצב הכלכלי נפגעו מהשביתות והלחץ הבריטי.
ב-3 בספטמבר 1936 הוביל קאוקג'י מארב לשיירה צבאית בריטית על כביש שכם. הפעולה כללה מוקשים וירי ממארב. הבריטים השתמשו גם במטוסים לתקיפת המסתננים מההרים. לפי הדיווחים, הושמדו מספר מטוסים בריטיים ואבדות לכוחות קאוקג'י היו לא מבוטלות.
הממשלה הבריטית שלחה דיוויזיה לחזק את הנוכחות. לחימה קשה התפתחה בספטמבר, וכוחות קאוקג'י ספגו אבידות כבדות, כולל עשרות הרוגים בפעולות כיתור וקרבות באזור שכם. בסוף החודש הבריטים רדפו את הכנופיות והלחץ על קאוקג'י גבר.
בעקבות לחצים צבאיים ומדיניים הוסכם על שביתת נשק בלתי רשמית באוקטובר 1936. קאוקג'י עצר זמנית את פעולותיו ויצא לעבר הירדן ב-25 באוקטובר. ניסיון להתבסס שם לא צלח, ואנשיו המשיכו לעיראק.
ב-1938 הוביל משלחת ערבית שנקלטה גם בבירור בהשפעות הנאציות. במהלך מלחמת העולם השנייה השתתף ב-1941 במרד הפרו-נאצי בעיראק. לאחר כישלון המרד פנה לסוריה והצטרף לצד כוחות וישי ונאצים. כאשר נפצע פונה בבתי חולים ביוון ואז בגרמניה. ב-29 ביוני 1941 הוטס לברלין עם בנו. בגרמניה חי בגלות, קיבל תמיכות פיננסיות מהגרמנים ונשא אישה גרמנית. הוא שימש חלק מתעמולת הערבים בגלות, והיה יריבו הפוליטי של המופתי חאג' אמין אל-חוסייני.
לאחר המלחמה נעצר באזור הכיבוש הסובייטי בברלין ב-1946, ובראשית 1947 ברח לפריז ומשם לביירות.
(הקטע משולב מוקדם יותר בתיאור שהתקשר לגרמניה ולאירועים של 1941.)
בתקופת קום המדינה מינתה אותו הליגה הערבית למפקד צבא ההצלה, כוח מתנדבים ערבי מסוריה, עיראק ודרוזים שנוסד בסוריה כדי לסייע לערביי ארץ ישראל. מינויו היה גם ביטוי למאבק השלטוני בין מנהיגים ערביים.
צבא ההצלה פעל בעיקר בצפון הארץ. לפי מקורות ערביים מנה הצבא כ-3,155 מתנדבים. כישלונות בהתקפות על יישובים כמו משמר העמק וטירת צבי גרמו לסגת הכוחות. בערב מבצע נחשון נערכה פגישה חשאית בין קאוקג'י למפקד יהודי בשם יהושע פלמון. קאוקג'י סירב לסייע לכוחות אחרים באזור ירושלים.
בעת מבצע חירם באוקטובר 1948 הותקפה מפקדתו בתרשיחא וכוחותיו הובסו. קאוקג'י וברוב אנשיו נסו ללבנון. הוא לא חזר לארץ לאחר מכן. ב-1949 התפטר מתפקידיו. אחרי המלחמה שהה בדמשק ובביירות. ב-1972 פרסם את זיכרונותיו. נפטר ב-1977.
המורשת הציבורית שלו מורכבת. מצד אחד נראים בו יוזם ופעל צבאי לאומי לערביי האזור. מצד שני הוא היה מעורב בקואליציות שונות ובהצהרות קשות כלפי היריבים, ונתקל במחלוקות פנימיות וחיצוניות לאורך חייו.
פאוזי קאוקג'י נולד ב-1890 בעיר טריפולי. הוא למד קצונה באיסטנבול ושירת כסוסניק בחיל הפרשים. במלחמת העולם הראשונה הצטרף למרד הערבי.
הוא לחם בסוריה ובאזור חמאה. אחרי המרד ברח לסעודיה ועזר להקים שם צבא.
ב-1936 הגיע קאוקג'י לפלסטין עם מתנדבים מעיראק וסוריה. הוא קיבל על עצמו פיקוד על לוחמים מקומיים. הם ניסו לארגן את הלחימה ולהילחם בכוחות הבריטיים.
ב-3 בספטמבר 1936 ערכו מארב לשיירה בריטית. היו קרבות וטיסות שהטילו פצצות. גם לצד קאוקג'י היו אבדות.
הבריטים שלחו כוחות גדולים בסוף ספטמבר. היו קרבות קשים ושורותיו של קאוקג'י ספגו אבדות.
באוקטובר 1936 הוכרזה הפסקת אש לא רשמית. קאוקג'י יצא מהארץ עם אנשיו ועבר לאזור הירדן ולעיראק.
בשנים שלפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה נמצא בגרמניה. הוא הועבר לברלין ושם חי כמה שנים. בתקופה זו היה במגעים עם שליטים אירופאים.
בשנת 1948 מונה למפקד צבא ההצלה. צבא זה כלל מתנדבים ממדינות ערב. הם לחמו בצפון הארץ. כמה תקיפות נכשלו, וכוחותיו נסוגו אחרי קרבות.
ב-1948 נמלט ללבנון. אחרי המלחמה חי בסוריה ובביירות. ב-1972 פרסם ספר זיכרונות. הוא נפטר ב-1977.
תגובות גולשים