פאול הייזה

פאול הייזה (15 במרץ 1830, 2 באפריל 1914) היה סופר, משורר, מחזאי, בלשן (חוקר שפות) ומתרגם יהודי-גרמני. בשנת 1910 זכה בפרס נובל לספרות על יצירה ארוכה ועשירה בשירה, דרמה, רומן וסיפורים קצרים.

הייזה נולד בברלין. אביו היה פרופסור באוניברסיטה, וסבו היה מדקדק נודע (מומחה לכללי הדקדוק). הוא למד בלשנות קלאסית באוניברסיטת ברלין ובאוניברסיטת בון וסיים את לימודיו ב-1852. עבודת הגמר שלו עסקה בשירת פרובאנס, שהעניקה לו הזדמנות להגיע לחצרו של מקסימיליאן השני, מלך בבוואריה, במינכן.

ב-1852 פרסם יחד עם המשורר עמנואל גייבל את האוסף "שירים ספרדיים". ב-1860 יצא "שירים איטלקיים", חלקם הולחנו מאוחר יותר על ידי המלחין הוגו וולף. במהלך הקריירה פרסם הייזה יותר מחמישים רומנים.

בגיל שמונים קיבל הייזה את פרס נובל לספרות וגם תואר אצולה. הוא נפטר במינכן ב-1914.

פאול הייזה (15.3.1830, 2.4.1914) היה סופר ומשורר יהודי-גרמני. הוא גם כתב מחזות ותירגם טקסטים.

נולד בברלין. אביו היה פרופסור. סבו היה מומחה בדקדוק. הייזה למד שפות באוניברסיטאות בברלין ובבון. עבודת המחקר שלו הייתה על שירה ישנה מפרובאנס. המלך מקסימיליאן השני הזמין אותו למינכן.

ב-1852 פרסם עם חברו עמנואל גייבל את "שירים ספרדיים". ב-1860 יצא "שירים איטלקיים". המלחין הוגו וולף הלחין חלק מהשירים האלה.

הייזה כתב יותר מ-50 רומנים. ב-1910 קיבל פרס נובל לספרות, זהו פרס חשוב מאוד לסופרים. הוא קיבל גם תואר אצולה. נפטר במינכן ב-1914.