פאול הינדמית

פאול הינדמית (16 בנובמבר 1895, 28 בדצמבר 1963) היה מלחין, מוזיקאי, מורה, תאורטיקן ומנצח גרמני.

הינדמית נולד בהנאו ולמד כילד נגינה בכינור. הוא התקבל לקונסרבטוריון בפרנקפורט, מוסד ללימודי מוזיקה, שם למד ניצוח והלחנה אצל ארנולד מנדלסון וברנהרד זקלס. לפרנסתו ניגן בלהקות ריקודים ובקומדיות מוזיקליות, וניצח על תזמורת האופרה של פרנקפורט בין 1915 ל־1923. בפעילות הקאמרית הופיע ברביעייה ובהמשך ייסד ב־1929 את רביעיית אמאר, שבה שימש כוויולן וסייר עמה באירופה.

בשנת 1922 בוצעו יצירותיו בפסטיבל הבינלאומי למוזיקה בת זמננו בזלצבורג, מה שהביא אותו לתודעה בינלאומית. בשנת 1923 החל לערוך את פסטיבל דונאואשינגן ולהכניס לתוכניותו יצירות של מלחינים אוואנגארדיים (חדשניים), כמו אנטון וברן וארנולד שנברג. משנת 1927 לימד בבית הספר הגבוה למוזיקה בברלין, ובשנות ה־30 ביקר באנקרה כדי לארגן מחדש את הוראת המוזיקה שם. לקראת סוף שנות ה־30 סייר בארצות הברית כוויולן.

המשטר הנאצי גינה את מוזיקתו כ"מנוונת", וב־1940 הינדמית היגר לארצות הברית. בתקופה זו התאוריות שלו השפיעו על הוראה מוזיקלית. הוא לימד בעיקר באוניברסיטת ייל, שם היו בין תלמידיו לוקס פוס ונורמן דלו ג'ויו. החזיק בקתדרת צ'ארלס אליוט נורטון בהארוורד, מקום שממנו נבע ספרו "עולמו של מלחין". הוא הפך לאזרח אמריקאי ב־1946, אך חזר לאירופה ב־1953, התגורר בציריך והמשיך ללמד ולנצח. בשנת 1962 זכה בפרס בלצן. הינדמית נפטר בפרנקפורט מדלקת לבלב חריפה.

מלחינים ומבקרים רבים רואים בו דמות מרכזית במוזיקה של תקופתו. יצירותיו המוקדמות נכתבו בניב רומנטי מאוחר, ואז נגע בסגנונות אקספרסיוניסטיים, סגנון שמדגיש רגשות חזקים, לפני שפיתח בשנות ה־20 סגנון "רזה" יותר, מבוסס קונטרפונקט. קונטרפונקט הוא הטכניקה של שילוב קווי מנגינות עצמאיים בו זמנית, בדומה לבאך.

את הסגנון החדש אפשר לשמוע בסדרת ה"קאמרמוזיק" (מוזיקה קאמרית) בין 1922 ל־1927. היצירות האלה להרכבים קטנים לעיתים בלתי שגרתיים; למשל קאמרמוזיק מס' 6 הוא קונצ'רטו לויולה ד'אמורה, כלי קשת היסטורי שניגן בו בעצמו. המשיך לכתוב להרכבים יוצאי דופן גם בשנים מאוחרות יותר, דוגמת סונאטה לקונטרבס משנת 1949.

בשנות ה־30 עבר לכתוב יותר לתזמורת גדולה. בין 1933 ל־1935 חיבר את האופרה "מאתיס הצייר" על חייו של מאתיאס גרינוואלד. חלקים ממנה הפכו לסימפוניה אינסטרומנטלית בשם זה, ושם זה אחת מיצירותיו המבוצעות ביותר. לצד היצירות הרציניות כתב גם Gebrauchsmusik, "מוזיקה תועלתית" שמיועדת לשימוש חברתי או חובבני, בהשראת ברטולט ברכט. דוגמה בולטת היא ה"טראוארמוזיק" מ־1936, שנכתבה בחיפזון לויולה סולו ותזמורת מיתרים בעקבות מותו של ג'ורג' החמישי ובוצעה מיד.

בסוף שנות ה־30 כתב ספר תיאורטי בשם "אמנות הקומפוזיציה המוזיקלית", שבו מדרג מרווחים מוזיקליים מהקונסוננטיים ביותר ועד הדיסוננטיים ביותר. ספר זה מסביר חלק מהטכניקה שלו בשנות ה־30 והלאה. יצירת הפסנתר שלו מפתח שנות ה־40, "לודוס טונאליס", כוללת שתים־עשרה פוגות, מבנים מוזיקליים שבהם נושא חוזר ונשנה ומטופל בדרכים שונות, המחוברות באינטרלודים שמקשרות בין סולמות שונים.

היצירה הפופולרית ביותר שלו היא כנראה "מטאמורפוזות סימפוניות על נושאים של קרל מריה פון ובר" (1943). היצירה מעבדת וממנפת נושאים של ובר לסדרה של פרקים, וכל פרק מבוסס על נושא אחר. ב־1951 השלים סימפוניה בסי במול מז'ור, שנכתבה עבור תזמורתה של ארצות הברית "Pershing's Own". סימפוניה זו מאופיינת בקווים קונטרפונקטיים חזקים והיא חלק מרכזי ברפרטואר של אותה תזמורת.

פאול הינדמית (1895, 1963) היה מלחין ומוזיקאי גרמני.

הוא נולד בהנאו ולמד לשחק בכינור. כילד למד בקונסרבטוריון, בית ספר למוזיקה. עבד כנגן בלהקות ורקד והיה מנצח בתזמורת האופרה של פרנקפורט מ־1915 עד 1923. ב־1929 ייסד רביעייה (קבוצה של ארבעה נגנים) ונסע להופיע באירופה.

בשנת 1922 כמה מיצירותיו הושמעו בפסטיבל בזלצבורג, וזה עזר לו להכיר בעולם. בשנות ה־30 ביקר בטורקיה ועזר לשפר את הוראת המוזיקה שם. השלטון הנאצי לא אהב את המוזיקה שלו, ולכן ב־1940 הוא עבר לארצות הברית. שם למד ועודד תלמידים במוסדות כמו ייל והארוורד. ב־1946 קיבל אזרחות אמריקאית. ב־1953 חזר לאירופה וחי בציריך. ב־1962 קיבל פרס חשוב. הוא נפטר ב־1963 ממחלה קשה בלבלב. (הלבלב הוא איבר שעוזר בעיכול.)

הינדמית כתב מוזיקה בסגנונות שונים. בהתחלה כתב בסגנון רומנטי, אחר כך כתב מוזיקה שמביעה רגשות חזקים. בשנות ה־20 פיתח סגנון שבו יש כמה קווי מנגינה שמשתלבים יחד, זה נקרא קונטרפונקט.

בין 1922 ל־1927 כתב סדרת יצירות בשם "קאמרמוזיק". אלה יצירות להרכבים קטנים ולעתים לכלים מיוחדים. אחת היצירות היא קונצ'רטו לכלי שנקרא ויולה ד'אמורה, כלי קשת ישן שדומה לויולה. בשנות ה־30 כתב גם לסימפוניות, תזמורות גדולות, ולכתוב אופרה בשם "מאתיס הצייר". החלקים של האופרה שימשו גם כסימפוניה שמנגנים אותה לעתים קרובות.

הינדמית גם כתב מוזיקה לשימוש חברתי, שמיועדת לשמש באירועים ולנגינה על ידי נגנים חובבים. דוגמה היא יצירה לויולה ותזמורת מיתרים שנכתבה במהירות בעקבות מותו של מלך ובוצעה מיד.

לבסוף כתב ספר תאורטי בשם "אמנות הקומפוזיציה המוזיקלית". הוא גם חיבר יצירה לפסנתר בשם "לודוס טונאליס" שמורכבת מ־12 פוגות. פוגה היא קטע מוזיקלי שבו רעיון חוזר וקבוצת נגנים משחקת אותו בדרכים שונות.