פאראצלסוס

פיליפוס אאורליוס פאראצלסוס (1493, 1541) היה אלכימאי (מי שחוקר שינוי חומרים), רופא ואסטרולוג (מי שבוחן השפעת כוכבים). נולד כפיליפ פון הוהנהיים, ואימץ שמות נוספים כמו תיאופרסטוס ופאראצלסוס. שמו המלא כלל גם את השם בומבסטוס פון הוהנהיים.

פאראצלסוס גדל באוסטריה. בגיל 17 סיים לימודי רפואה באוניברסיטת וינה. הוא נדד למצרים, חצי־האי ערב, ארץ־ישראל וקונסטנטינופול כדי ללמוד אצל אלכימאים. חזרתו לאירופה הביאה לו מוניטין כמומחה בטיפולים כימיים.

הוא שינה שיטות טיפול בפצעים: במקום לצרוב או לכרות, הוא קידם ייבוש ההריפוי והגנה מפני זיהום. כמו כן דחה את הקזת הדם, שהייתה מקובלת באותם ימים. פאראצלסוס שילב אסטרולוגיה ברפואה, כתב קטעים על קמעות, ופיתח אלפבית קסום לשימוש בקמעות.

פאראצלסוס דרש ניסוי וניסיון במקום הסתמכות עיוורת על המחשבה העתיקה. הוא הכניס שימוש בכימיה ובמינרלים לתרופות. טבע את המילה Zink לאבץ (Zinc), בהתבסס על צורת הגבישים.

הוא תיאר את האדם כ"מיקרוקוסמוס" (עולם קטן) ואת הטבע כ"מקרוקוסמוס" (עולם גדול). אך בניגוד לאחרים, לא קידם פתרונות רוחניים אלא שמירה על איזון חומרי בגוף. במקום תאוריית ארבעת הבלילים, הוא טען שמחלות נגרמות לעתים מרעלים חיצוניים, קטנים מדי להראות בעין. לכן ניתן לרפא חלק מהמחלות באמצעים כימיים.

פאראצלוסוס טבע את הכלל: "רק המינון עושה את הרעל" (סולה דוזיס פציט וננום). פירושו: גם חומר מועיל יכול להיות מסוכן במינון גבוה. בגלל זה רואים בו אבי הטוקסיקולוגיה (מדע הרעלים).

אישיותו השנונית יצרה עימותים. בבזל ב־1526 הוא שרף ספרי רפואה של אחרים, ועזב את המקום לאחר סכסוך. ב־1536 פורסם ספרו Die grosse Wundartzney, שקירב אותו שוב לקהילה הרפואית. אחרי מותו שיטותיו השפיעו על רופאים רבים.

באלכימיה הוא הוסיף למושגי היסודות את ה"מלח" לצד גפרית וכספית. שלושת הראשוניים (Tria Prima) היו לפיו: כספית, גפרית ומלח. הוא תיאר דוגמה מעץ בוער: עשן=כספית, להבה=גפרית, אפר=מלח. פאראצלסוס חיפש גם ממס אוניברסלי שנקרא Alkahest. המתכון שלו כלל סיד חי, אלכוהול ואשלגן פחמתי, במטרה לפרק חומרים ליסודיהם ולהשיג טרנסמוטציה (הפיכת מתכות נחותות לזהב).

פיליפוס אאורליוס פאראצלסוס (1493, 1541) היה רופא שווייצרי. הוא גם היה אלכימאי. אלכימאי זה מי שמנסה לשנות חומרים.

הוא נולד בבשווייץ וגדל באוסטריה. בגיל צעיר למד רפואה. טייל במזרח כדי ללמוד אלכימיה. חזר לאירופה והפך למפורסם בטיפול בפצעים.

במקום לצרוב או לכרות גפיים פצועות, הוא העדיף לייבש ולהגן על הפצע. הוא גם לא האמין בקזת הדם. פאראצלסוס השתמש גם באסטרולוגיה, כלומר בחקר כוכבים לצורך רפואה.

הוא אמר שיש לבדוק דברים בניסוי ולא להאמין רק לספרים עתיקים. פאראצלסוס הוסיף כימיה לטיפול במחלות. הוא חשב שמחלות יכולות להגיע מרעלים חיצוניים, קטנים מדי כדי לראות בעין.

אמרה מפורסמת שלו: "המינון עושה את הרעל". זה אומר שכמות מחליטה אם משהו מזיק. הוא נחשב לאבי מחקר הרעלים.

הוא עורר מחלוקות. ב־1526 שרף ספרים בעיר בזל ועזב. ב־1536 יצא ספר הכירורגיה שלו, Die grosse Wundartzney.

פאראצלסוס דיבר על שלושה מרכיבים חשובים בחומר: כספית (נוזל חזק בעבודה כימית), גפרית (חומר בוער) ומלח (החלק שנותר אחרי הבעירה). הוא גם חיפש ממס שיפרק חומרים, שנקרא Alkahest. המתכון שלו כלל סיד חי, אלכוהול ומלח מיוחד.