פביאנוס (בלטינית: Fabianus; מת ב-20 בינואר 250) היה האפיפיור העשרים של הכנסייה הקתולית. כהונתו נמשכה בין 236 ל-250.
עלייתו לכס האפיפיור מתוארת על ידי אוסביוס כמעשה של מזל, אך סיפור זה עלול להיות בדיה. סביר יותר שעלייתו נבעה מחילופי משמרות בכהונות בכנסייה, אחרי מות בכירים כמו זפינוס ודמטריוס. שמו מרמז על קשר למשפחת האצולה הרומית פאביוס.
בתקופת כהונתו שררה שקט יחסי כלפי נוצרים. לפי אוסביוס והירונימוס, הקיסר פיליפוס תמך בנוצרים באמונתו, וזה עזר להרגעה. למקורות מסורתיים מיוחסת לו חלוקת בישופות רומא לשבע דיוקסיות, דיוקסיה היא חלק מנהלי של הכנסייה, שכל אחת נשלטה על ידי דיאקון (דיאקון = נציג שמסייע בעבודת הקהילה). שבעה תת־דיאקונים נועדו לאיסוף ה-acta, כלומר הדיווחים על משפטי ומעשי המתחננים שהיו נתונים לרדיפות.
לו מיוחסים גם יסוד ארבעה מסדרים קטנים ועבודות תחזוקה רחבות בקטקומבות (בתי קבורה תת-קרקעיים). הוא הביא את שרידיו של אפיפיור קודם, פונטיאנוס, וקברם בקטקומבת קליקסטוס. מקורות מאוחרים מייחסים לו שליחת שבעה בישופים כמיסיונרים, וביניהם דני הקדוש (דניס) לפריז, בסביבות שנת 245. כמו כן מוזכר מכתב מאורגנס שנשלח אליו כתגובה על האשמות בדוקטרינה.
עם עלייתו של הקיסר דקיוס המדיניות השתנתה. דקיוס הורה על העלאת קטורת לפסלים כבדיקה של נאמנות האימפריה. רבים מהנוצרים סרבו לעשות זאת, והוראה זו הובילה לגל רדיפות. לפי המסורת מת פביאנוס כמרטיר (מרטיר = מי שנפטר בגלל אמונתו) ב-20 בינואר 250. כס האפיפיור נשאר ריק כ-14 חודשים, עד שמונה קורנליוס כיורשו. ב-1850 נמצאה כתובת ביוונית שאומרת: "פביאן, בישוף ומרטיר". הצווים האפיפיוריים המיוחסים לו על ידי פסבדו־איסידור נחשבים אפוקריפיים, כלומר לא אותנטיים.
פביאנוס (בלטינית: Fabianus; מת ב-20 בינואר 250) היה האפיפיור העשרים. הוא הוביל את הכנסייה מ-236 עד 250.
בזמנו היה יחס רגוע לנוצרים. הקיסר פיליפוס נתן יחס טוב יותר לנוצרים, וזה עזר לפביאנוס.
לפי מסורת, חילק פביאנוס את רומא לשבע יחידות של הכנסייה. בכל יחידה עבד דיאקון (דיאקון = אדם שעוזר בכנסייה). כמה אנשים אספו דיווחים על מי שעמד למשפט בגלל אמונתו.
הוא עבד על שיקום הקטקומבות (קטקומבות = מקומות קבורה תת-קרקעיים). הוא הביא וקבר את שרידי האפיפיור הקודם, פונטיאנוס.
כשעלה הקיסר דקיוס, הוטלו חוקים חדשים. דקיוס הורה להקריב קטורת לפסלים. נוצרים רבים סירבו. לפי המסורת פביאנוס מת כאשר רדפו את הנוצרים, בתאריך 20 בינואר 250. אחרי מותו נשאר המקום ריק כ-14 חודשים, עד שבאו קורנליוס. ב-1850 נמצאה כתובת שאומרת: "פביאן, בישוף ומרטיר" (מרטיר = מי שמתו בגלל אמונתם).
תגובות גולשים