פגיון הוא נשק קר קצר יותר מהחרב וארוך יותר מסכין. המטרה העיקרית שלו היא דקירה ולעיתים גם שיסוף, כלומר חיתוך שטחי. בדרך כלל הלהב מושחז משני צדיו; יש פגיונות בלי פאה חריפה שמשמשים רק לדקירה.
קיימים סוגים רבים שהותאמו למשימות שונות, למשל פגיונות הטלה, סטילטו (פגיון שנודע בשימוש למתנקשים) ופגיונות שנועדו לחדור שריון. פגיונות התפתחו כבר בתקופת הברונזה, לפני שהחרב הפכה לנפוצה.
בימי הביניים, ברנסאנס ובמאות ה-18 וה-19 הפגיון היה כלי נשק משני נפוץ. הוא היה קל להסתיר ולשאת, וזאת הפכה אותו לנשק פופולרי גם בקרב סוחרים ובני-אדם פשוטים.
ביחידות קומנדו מודרניות משתמשים ב"סכין קומנדו", לפעמים חדה מצד אחד ומשוננת מצד שני. משונן פירושו שיש לו שורת שיניים קטנות בצד, שמסייעת למשימות הישרדות ולעבודה בשטח.
המילה העברית מופיעה מהמילה הלטינית pugio, שנשאה שם פגיון בשימוש חיילים רומים בתקופת המשנה. חנג'אלי הוא סוג פגיון שמוכר באזור הקווקז.
פגיון הוא נשק קצר. הוא ארוך יותר מסכין, וקצר יותר מהחרב.
הוא מיועד בעיקר לדקירה. דקירה פירושו להכניס את הקצה לגוף או לחפץ.
לפי רוב שני צידי הלהב חדים. יש גם פגיונות עם קצה בלבד, שלא חותכים בצדדים.
פגיונות קיימים כבר מתקופת הברונזה. זאת היתה תקופה לפני שהחרבות היו נפוצות.
בימי הביניים ובמאות מאוחרות יותר אנשים השתמשו בהם כי קל להסתירם.
חיילים מיוחדים משתמשים היום ב"סכין קומנדו". סכין זו חדה בצד אחד ולעיתים משוננת בצד השני. משוננת = עם שיניים קטנות בצד.
המילה מגיעה מהמילה הלטינית "pugio". רומאים השתמשו בכלי כזה. חנג'אלי הוא פגיון נפוץ באזור הקווקז.
תגובות גולשים