התיאטרון היווני, שנקרא גם השירה הדרמטית, התפתח והגיע לשיאו בסוף המאה ה-6 ובמהלך המאה ה-5 לפנה"ס. מרכזו היה באתונה. שירה זו השפיעה על הספרות המערבית ועיצבה את יסודות הדרמה עד ימינו.
ההצגות נערכו בפסטיבלים לכבוד האל דיוניסוס, והתקיימו תחרויות דרמה מדי שנה בדיוניסיה העירונית. היו שלושה סוגי מחזות: טרגדיה (מחזה רציני ועצוב), מחזה סאטירים (מחזה קצר עם דמויות חצי-אדם חצי-חיה) וקומדיה (מחזה מצחיק וביקורתי). שרדו כ-40 טרגדיות וקומדיות, ועוד מחזה סאטירי אחד בלבד.
הדרמה הייתה חלק מרכזי מהחיים הציבוריים. הטרגדיות נשאו סיפורי מיתוס שהיו מוכרים לכל יווני. הקומדיות תיארו את היומיום וביקרו את המצב הפוליטי בעיר. הפוליס, כלומר המדינה-עיר, ארגנה ומימנה את התחרויות והצופים היו כל אזרחי העיר.
בתקופה ההלניסטית דעך התיאטרון. הקומדיה איבדה את הביקורת הפוליטית והפכה ל"קומדיה החדשה", שהתמקדה ביחסים בין אנשים. מנאנדרوس היה המחזאי הבולט של סוג זה. הטרגדיה התמעטה, ופסטיבלים העדיפו להעלות מחזות ישנים של "תור הזהב". הדעיכה התרחשה במקביל לשינויים פוליטיים ולשקיעת הפוליס.
התיאטרון ביוון העתיקה צמח והצטיין באתונה במאות ה-6 וה-5 לפנה"ס. ההצגות היו חלק מחגים גדולים. הן התקיימו בפסטיבלים לכבוד דיוניסוס (אל היין והחגיגות).
היו שלושה סוגי מחזות: טרגדיה (סיפור רציני), מחזה סאטירים (מחזה קצר עם דמויות חציי-אדם וחציי-חיה), וקומדיה (מחזה מצחיק). שרדו כ-40 טרגדיות וקומדיות ועוד מחזה סאטירי אחד.
הטרגדיות באו מסיפורי מיתוסים שמכרו לכולם. הקומדיות דיברו על חיי היומיום וביקרו מנהיגים. העיר, שנקראת פוליס, ארגנה את הפסטיבלים וכל האזרחים צפوا.
מאוחר יותר, בתקופה ההלניסטית, התיאטרון דעך. הקומדיה הפכה ל"קומדיה החדשה", על יחסים בין אנשים. מנאנדרוס כתב מחזות כאלה. פסטיבלים החזירו לעיתים הצגות ישנות במקום לחדש.
תגובות גולשים