פִיהְרֶר (בגרמנית: Führer, מילולית: מנהיג, מדריך) הוא התואר שניתן לראש המדינה לפי המשטר הנציונל-סוציאליסטי (הנאציזם). בתפיסה זו, הפיהרר הוא שליט יחיד ובעל סמכות מוחלטת על ענייני המדינה. הוא קיבל את כל ההחלטות, לא ניתן היה לערער עליו, והוא נשאר בתפקיד עד מותו. לאחר מותו בוחרים מנהיג חדש.
"עקרון המנהיג" (Führerprinzip) הוא רעיון שהגיע לאידאולוגיות של המאה ה-19 וה-20. לפי עיקרון זה, חייל או אזרח חייב לציית לממונה עליו. בהקשר המדינתי פירושו היה צייתנות לפיהרר. כל בעלי התפקידים בממשל היו כפופים לו ישירות. רבים בגרמניה תמכו בו בגלל תחושת השפלה אחרי מלחמת העולם הראשונה, ההגבלות של חוזה ורסאי, הקשיים של רפובליקת ויימאר ותעמולה שלטונית.
התואר "פיהרר" שימש גם לתיאור יושב ראש המפלגה הנציונל-סוציאליסטית. ב-1933 נכנסה המפלגה לשלטון, ואדולף היטלר מונה לרייכסקאנצלר (תפקיד דומה לראש ממשלה). הנשיא דאז היה פאול פון הינדנבורג. לאחר מותו של הינדנבורג ב-1934 אוחדו משרות הנשיא והקאנצלר, וההיטלר קיבל את התואר "פיהרר וקאנצלר". לאחר מותו של היטלר ב-1945 מינה היטלר את קרל דניץ לנשיא ויוזף גבלס לקאנצלר. גבלס מת יום למחרת. דניץ החזיק במשרתו שמונה ימים עד כניעת גרמניה ב-8 במאי, אז בוטלה משרת הפיהרר.
פיהרר (מילה גרמנית שמשמעותה "מנהיג" או "מדריך") היה הכותרת שנתנו לראש המדינה בנאציזם. בנאציזם הפיהרר היה האדם ששולט לבד. הוא קיבל את כל ההחלטות ולא אפשרו לערער עליו. הוא נשאר בתפקיד עד מותו.
עקרון הפיהרר אומר שאנשים חייבים לציית למי שמפקד עליהם. בממשלה הנאצית כולם היו כפופים לפיהרר. רבים תמכו בו אחרי מלחמת העולם הראשונה. הם הרגישו מושפלים, רואים קשיים בממשלה וקיבלו תעמולה שדיברה על ההצלה של האומה.
הכינוי "פיהרר" שימש גם לראש המפלגה. ב-1933 אדולף היטלר היה קאנצלר (כמו ראש ממשלה). הנשיא היה פאול פון הינדנבורג. אחרי מותו ב-1934 אוחדו המשרות והיטלר קיבל את התואר פיהרר. בשנת 1945 היטלר מת. הוא מינה את קרל דניץ לנשיא ויוזף גבלס לקאנצלר. גבלס מת ביום הבא. דניץ החזיק בעמדתו שמונה ימים עד כניעת גרמניה ב-8 במאי, ואז המשרה בוטלה.
תגובות גולשים