פיודור שאליאפין

פיודור איוונוביץ' שאליאפין (13.2.1873, 12.4.1938) היה זמר הבס הרוסי המפורסם ביותר במחצית הראשונה של המאה ה-20. בס הוא קול גברי נמוך. אופרה היא הצגה מוזיקלית שבה שרים במקום לדבר. קולו של שליאפין היה חזק וגמיש. יחד עם נוכחות בימתית מרתקת וכישרון משחק, נחשב לאחד מגדולי המבצעים ואבי המשחק הנטורליסטי באופרה. משחק נטורליסטי הוא סגנון שמנסה להראות את המתרחש באופן טבעי, כמו בחיי היומיום.

שליאפין למד מוזיקה הרבה בעזרת עצמו. בקריירה הציבורית שלו החל ב-1890 בקאזאן, בחוג חובבי שירה. הופיע לאחר מכן בקאזאן, באופה ובטביליסי. ב-1895 התקבל לאופרה של תיאטרון מריאינסקי בסנקט פטרבורג. ב-1896 החל לשיר באופרה הפרטית של סאווה מאמונטוב. משנת 1899 עד 1914 הופיע בקביעות בבולשוי במוסקבה. אחרי 1914 הופיע בעיקר באופרה הפרטית של צימין במוסקבה.

הופעתו במערב החלה ב-1901 בלה סקאלה במילאנו, בתפקיד מפיסטופלס באופרה של אריגו בויטו. ההופעה היתה בביצוע ותזמר של ארטורו טוסקניני, שהעריך מאוד את כישרונו. הופעתו הראשונה במטרופוליטן אופרה בניו יורק בעונת 1907 לא נתקבלה בולק מסחררת, אך ב-1921 חזר לשם ושירת שם שמונה עונות מוצלחות. ב-1913 הציג אותו סרגיי דיאגילב בלונדון ובפריז. מאז החל להופיע גם ברסיטלים, ושם שר שירי עם רוסיים. בין השירים המפורסמים שביצע היה שיר ספני הוולגה, שהפך מוכר בעולם בזכותו.

לאחר המהפכה הרוסית קיבל תחילה מעמד נכבד בברית המועצות. ב-1918 קיבל את תואר "אמן העם" של הרפובליקה. עם זאת, חילוקי דעות עם השלטון גרמו לו לצאת מרוסיה ב-1921 ולהגר לפינלנד ואז לצרפת. הוא טען שאינו מתנגד לשלטון הסובייטי. ב-1927 בוטל תוארו בטענה שתמך במתנגדים.

תפקידו המפורסם ביותר היה בוריס גודונוב, תפקיד אותו הקליט בין 1929 ל-1931. בין תפקידיו הידועים נוספים: איוון האיום ב"המשרתת מפסקוב", מפיסטופלס ב"פאוסט", דון קישוט וברטרם ב"רוברט השד". בזכות ביצועיו זכו אופרות רוסיות רבות לפרסום במערב, ביניהן "בוריס גודונוב", "חובנשצ'ינה", "החיים למען הצאר", "הנסיך איגור" ו"כלת הצאר".

ב-1933 שיחק בסרט קולנוע אחד, עיבוד דרמטי ל"דון קישוט" בבימוי ג. ו. פאבסט. הופקו שלוש גרסאות של הסרט בשפות שונות. שליאפין שיחק בכל שלוש, עם צוותי תמיכה שונים. המוזיקה בסרט נכתבה על ידי ז'אק איבר. שתי גרסאות (אנגלית וצרפתית) יצאו ב-DVD במאי 2006.

ב-1932 פרסם ספר זכרונות בשם "אדם ומסכות: ארבעים שנה בחיי זמר", שנכתב עם מקסים גורקי. הספר כולל עדויות על ילדות קשה, עוני ושיעמול אלים מצד אביו. שליאפין נפטר בפריז ב-1938 בגיל 65 ממחלת סרטן הדם. ב-1994 הועברו שרידיו למוסקבה ונקברו בבית הקברות נובודוויצ'יה, והוא הושב לכבודו את תואר "אמן העם".

נולדו לו תשעה ילדים משתי נשים. בנו הבכור, פיודור שליאפין הבן (1992-1907), היה שחקן אופי בקולנוע. בוריס שליאפין, בנו אחר, היה צייר נודע. בוריס צייר דיוקנאות ל-413 שערים של מגזין טיים, החל בגיליון מ-24 באוגוסט 1942.

פיודור שאליאפין (1873, 1938) היה זמר רוסי מפורסם. הוא היה זמר בס. בס הוא קול גברי נמוך. אופרה היא הצגה ששרים בה.

הוא התחיל לשיר ב-1890 בעיר קאזאן. לאחר מכן שר בתיאטראות גדולים ברוסיה. ב-1901 הופיע בלה סקאלה במילאנו. הוא שר גם במטרופוליטן בניו יורק ובאירופה.

הוא גם שר שירי עם רוסיים. שיר מיוחד שביצע התפרסם בזכותו.

אחרי המהפכה ברוסיה קיבל כבוד אבל יצא ממנה ב-1921. הוא עבר לפינלנד ואז התיישב בצרפת.

התפקיד המפורסם שלו היה בוריס גודונוב. הוא שיחק בסרט "דון קישוט" ב-1933. יש שלוש גרסאות של הסרט בשפות שונות.

ב-1932 כתב ספר זכרונות על ילדות קשה. הוא מת בפריז ב-1938 ממחלה. ב-1994 נלקחו עצמותיו למוסקבה וקברו אותו שם שוב. תואר הכבוד שלו הושב לו.

היו לו תשעה ילדים. בנו הגדול היה שחקן. עוד בן, בוריס, צייר שערים רבים למגזין טיים.