פיוטר

פיוטר (בעברית: בדולת) היא סגסוגת מתכתית, תערובת של מתכות, המורכבת בדרך כלל מ-85, 99% בדיל. היא כוללת 1, 4% נחושת שמשמשת כמקשיח, ולעיתים עופרת בדרגות זולות שנותנת לה גוון כחול. בעבר היו שלוש דרגות איכות של פיוטר, לשימושים כמו תכשיטים וכלי שולחן, והן נבדלו באחוזי המרכיבים.

במראה פיוטר בוהק וכסוף, ולכן דומה לכסף. כמו כסף, הוא מתחמצן עם הזמן והופך לאפור עמום אם לא מטפלים בו. חומר זה רך ונוח לעיבוד: אפשר לפסל אותו בכלי יד, ליצור בו חבטות ולחיצות. לכן הוא לא חזק מספיק לכלים שעוברים עומס גדול.

נקודת ההיתוך שלו נמוכה יחסית, בערך 225, 240 מעלות צלזיוס, ותלויה בהרכב הסגסוגת. בתערובות מודרניות מחליפים לעיתים את העופרת באנטימון וביסמוט.

פיוטר היה נפוץ מימי הביניים עד המאה ה-18 וה-19, כשייצור זכוכית וחרסינה החליף אותו. השימוש פחת עד 1850, וחזר במאה ה-20.

פיוטר (בעברית: בדולת) היא תערובת של מתכות. תערובת זה אומר סגסוגת.

היא עשויה בדרך כלל מ-85, 99% בדיל. יש בה קצת נחושת שתופסת וחוזקת אותה. בדרגות זולות יש גם עופרת שמקנה לה גוון כחול.

פיוטר נראה כסוף ומבריק, אבל עם הזמן הוא כהה ונעשה אפרפר אם לא שומרים עליו. הוא רך וקל לעצב. אפשר לפסל אותו בכלים ידניים וללחוץ אותו בצורות שונות.

נקודת ההיתוך שלו נמוכה, בערך 225, 240 מעלות צלזיוס. בעבר השתמשו בו הרבה לכלי שולחן מימי הביניים עד המאה ה-19. אחר כך החליפו אותו בזכוכית וחרסינה. במאה ה-20 חזרו להשתמש בו קצת.