פיטוגאוגרפיה (phytogeography) חוקרת את התפוצה הגאוגרפית של צמחים ברחבי העולם.
גאובוטניקה בוחנת את היחסים בין צמחים לסביבתם הקרובה, כלומר איך טופוגרפיה, סוגי קרקע ואקלים משפיעים על צומח.
בישראל נפגשים ארבעה אזורים פיטוגאוגרפיים עיקריים: האזור הים-תיכוני, האירנו-טורני, הסהרו-ערבי והסודני. כל אזור מאופיין באקלים וצמחייה משלו, ויש חפיפות במקום שבו הם נפגשים.
גאובוטניקה מסבירה מדוע צמחים מתאימים לסביבה מסוימת. גורמי סביבה קבועים הם למשל נגזרות נוף, סוג הקרקע והמיקום הגאוגרפי. גורמים משתנים כוללים כמויות משקעים, טמפרטורה, רוחות ונוכחות בעלי חיים. שילוב הגורמים האלו מוביל לאבולוציה ולהתאמות של המינים.
סוקצסיה (Succession) היא התפתחות של צמחייה בזמן במקום מסוים. סוקצסיה ראשונית מתרחשת על קרקע חדשה ללא צמחים קודמים, למשל אחרי התפרצות געשית או על אי חדש. הסוקצסיה הראשונית יכולה להימשך שנים רבות.
סוקצסיה משנית מתרחשת במקום שבו נשארו שאריות צמחים או זרעים אחרי הפרעה, למשל אחרי שרפה. היא מתקדמת מהר יותר ונגישה יותר לצפייה ולמדידה.
הסוקצסיה נעצרת כשהגיעה חברת השיא, חברת קליימקס (Climax), שבה הצמחים מותאמים בצורה המיטבית לתנאים המקומיים.
בגובה ההרים נראים שינויי צמחייה ברורים שמושפעים מטמפרטורה, משקעים, קרינה ורוחות. מקובל כי הטמפרטורה יורדת בכ-0.6 מעלות לכל 100 מטר עליה. אלכסנדר פון הומבולדט חקר תופעה זו והראה שאפשר לתאר את השינויים בצמחייה לפי גובה.
חגורות אופייניות: חגורה נמוכה של חורש או יערות רחבי עלים; חגורה תת-אלפינית עם יערות מחטניים; חגורה אלפינית מעל קו העצים עם שיחים נמוכים וצמחים מותאמים לקר; וחגורה קפואה בפסגות, עם צמחייה דלילה.
בישראל יש כ-2,600 מינים של צמחים בכ-130 משפחות. הגורם העיקרי שמחלק את הצומח הוא האזור הפיטוגאוגרפי, אך גם משתנים כמו טמפרטורות קיצוניות, טופוגרפיה, כמות משקעים וסוג קרקע חשובים.
למרות שטח קטן, ישראל מצטיינת במגוון חברות צמחים וביוטופים צמודים: מהביוטופ האלפיני בחרמון ועד לאזור המדברי באילת. שינויי אקלים בעשורים האחרונים גורמים לנדידה ולחפיפה בין אזורים שונים.
חורש ים-תיכוני אופייני בכרמל ובהרי יהודה. יער-פארק הוא יער פתוח שמשמש לעיתים לרעיה.
גריגה (שיחיה) היא ביוטופ של שיחים נמוכים, שנפוץ באזורים סהרו-ערביים. בתה היא חברה של שיחים נמוכים שמופיעה בדרך כלל באזורי מרעה או אחרי פגיעה בחורש.
אי-יציבות של ביוטופים נראית בחולות הנגב, בשפת נחלים ובביצות. בעשורים האחרונים נכנסים מינים פולשים שמפריעים לטבע המקומי, וזו דוגמה להשפעת האדם על הצומח.
פיטוגאוגרפיה היא חקר מיקום הצמחים על כדור הארץ. גאובוטניקה בוחנת איך הסביבה משפיעה על הצמחים.
בישראל נפגשים ארבעה אזורים צמחיים: ים-תיכוני, אירנו-טורני, סהרו-ערבי וסודני. בכל אזור גדלים צמחים אחרים.
סוקצסיה (תהליך של שינוי צמחייה) מתחילה במקום חדש. סוקצסיה ראשונית היא במקום שלא היה בו צומח קודם. סוקצסיה משנית קורה אחרי הפרעה, כמו שרפה, כשיש זרעים שנשארו.
בסוף מגיע שלב שבו החברה היציבה ביותר גדלה. קוראים לזה קליימקס. זהו שיא ההתאמה של הצמחים למקום.
ככל שעולים גבוה יותר בהר, הטמפרטורה יורדת והצמחים משתנים. יש חגורה נמוכה של עצים, ואז חגורות עם שיחים וצמחים קטנים עד לפסגות עם מעט צמחייה.
בישראל יש כ-2,600 מיני צמחים בכ-130 משפחות. יש כאן הרבה סוגי טבע קרובים זה לזה, מהחרמון ועד אילת. שינויים במזג האוויר משפיעים על הצמחים.
יש גם מדבריות, חולות, נחלים וביצות. חלק מהמקומות האלה ניזוקו על ידי בני אדם, וחלקם קיבלו מינים חדשים שמסתדרים שם.
תגובות גולשים