פייסל, מלך ערב הסעודית

פַיְיסַל בֶּן עַבְּד אֶל-עָזִיז בֶּן עַבְּד א-רַחְמָאן (14 באפריל 1906, 25 במרץ 1975) היה מלכה השלישי של ערב הסעודית, שלט בשנים 1964, 1975. הוא היה בנו של מייסד הממלכה, עבד אל-עזיז "אבן סעוד", ואמו הייתה צאצאית מוחמד אבן עבד אל-והאב, מייסד הווהאביה (זרם דתי אסלאמי). פייסל קידם רפורמות מודרניות ושיתף פעולה עם המערב. רפורמות אלה עוררו מחלוקת בקרב כוחות דתיים קיצוניים, והן היו בין הגורמים לסופו כשהוא נרצח בידי אחיינו ב-1975.

נולד בריאד בשנת 1906. גדל בלימודי קוראן וסונה (טקסטים דתיים) ולאחר מכן בלימודי ספרות והיסטוריה. אביו שלח אותו הצעיר לייצג את הממלכה כבר בגיל צעיר. פייסל רכש חינוך ותנופת נסיעות באירופה ובמקומות אחרים, ופגש מנהיגים זרים כחלק מתפקידיו המוקדמים.

כבר בשנות ה-20 נשלח לתפקידים מדיניים. ב-1927 מונה לראש מועצת השורא (גוף מייעץ) וב-1930 לשר החוץ של ממלכת נג'ד וחג'אז. תוך כדי כך צבר ניסיון צבאי ומדיני במסעות הכיבוש של אביו ובפעילויות דיפלומטיות בחו"ל, כולל ביקור במוסקבה ב-1932 כחלק מתפקידו כשר החוץ.

לאחר מותו של אבן סעוד ב-1953, עלה אחיו סעוד לשלטון. על פי סדר הירושה של המשפחה, מונה פייסל ליורש העצר ולשר החוץ. בתקופת שלטון סעוד נוצרה מתיחות בין האחים. פייסל קיבל מספר פעמים סמכויות שלטון כשהמלך היה בחו"ל או חולה.

ב-1962, 1963 קיבל פייסל סמכויות נרחבות והוביל תוכנית רפורמה ממשלתית שכללה בניית בירוקרטיה מודרנית, מערכת משפטית מסודרת, שיפור בריאות וחינוך, פיתוח תשתיות והתחלת ביטול העבדות. משפחת המלוכה הדיחה את סעוד בנובמבר 1964. ב-2 בנובמבר 1964 הושבע פייסל למלך. הוא מינה את אחיו ח'אלד כיורש העצר.

כמלך קידם פייסל מודרניזציה מבוקרת. הוא צמצם שחיתות במשפחה המלכותית, ייעל את תעשיית הנפט והגדיל הכנסות המדינה משמעותית. הכנסות נפט גדלו רבות בתקופת שלטונו, מה שאיפשר השקעות גדולות בתשתיות, חינוך ובריאות. פייסל איפשר פתיחות מסוימת לתרבות מערבית, פעל להרחבת החינוך כולל לבנות, והקים שירותים אזרחיים חדשים. יחד עם זאת, שמר על מעמד השריעה (הלכה אסלאמית) כחוק המדינה ושילב אנשי דת במשרד המשפטים.

פייסל חיזק את הכוחות המזוינים. הוא רכש מטוסים וציוד אווירי ממדינות מערביות וביסס בסיסים צבאיים ראשונים. הוקמה מכללה צבאית ונרכשו מטוסי קרב לחיל האוויר.

בשנת 1969 ניסה קבוצה של קצינים לבצע הפיכה צבאית. הניסיון נכשל, הונהגו מעצרים רבים והוחזר הסדר. המעקב והסיוע של ידיעות זרות סייעו למנוע את הצלחת ההפיכה.

פייסל פעל למדיניות חוץ אקטיבית. הוא תמך בפלסטינים וקרא לאחדות ערבית נגד ישראל. שלח סיוע צבאי במלחמות 1967 ו-1973, אם כי הנוכחות הסעודית בשדות הקרב הייתה מוגבלת. בעקבות התמיכה האמריקאית בישראל במלחמת יום הכיפורים, הוביל גורמי נפט סעודיים ב-1973 לחרם על יצוא נפט למדינות שתמכו בישראל. החרם גרם למשבר אנרגיה עולמי והקנה לסעודיה השפעה בינלאומית גדולה.

בזירה הערבית פעל לפשר סכסוכים, להסדיר גבולות עם ירדן וכווית, ולקיים יחסים דיפלומטיים עם מדינות נוספות כמו עומאן ואיחוד האמירויות. עם מערב, חיזק את הקשרים עם ארצות הברית וחתם על הסכמי תמיכה צבאית וכלכלית. לקראת סוף שנות ה-60 וה-70 נודע כידיד המערב ומתון בעיניה.

ב-25 במרץ 1975 נורה פייסל על ידי אחיינו, שנכנס ללשכתו. פייסל הובהל לבית החולים, ומותו נקבע שם. לאחר הרצח נידון האחיין והוצאה עליו עונש חמור. אחיו ח'אלד הוכתר למלך אחריו. פייסל נזכר כמנהיג שעשה שינויים גדולים במדינה, וכדמות מרכזית במפה המדינית של העולם הערבי במאה ה-20.

פייסל נולד בריאד ב-1906. ריאד היא עיר בירת סעודיה. הוא היה בנם של מנהיגי משפחת סעוד. אמו הייתה קרובה למשפחה דתית חשובה בשם הווהאביה (תנועה דתית במוסלמים).

כבר צעיר יצא לנסיעות לחו"ל ולמד גם דת וגם היסטוריה. אביו נתן לו תפקידים במשפחה המלכותית והוא החל לנהל עניינים מדיניים בממלכה.

כשהמלך הגדול נפטר, אחיו סעוד עלה לשלטון. פייסל מונה ליורש ולשר החוץ. כשהמלך היה חולה או בחו"ל, פייסל נהג להחליף אותו.

ב-1964 הודח המלך סעוד. פייסל הושבע למלך ב-2 בנובמבר 1964. הוא היה המלך השלישי של סעודיה.

פייסל בנה דרכים ובתי ספר. הוא דאג לשלם חובות ולפחות שחיתות. הוא פתח בתי ספר גם לבנות. הוא שיפץ מסגדים חשובים במכה וברחבי העולם המוסלמי.

פייסל תמך במדינות ערב ובפלסטינים. ב-1973, אחרי מלחמה במזרח התיכון, מדינות נפט הובילו להקטנת ייצוא הנפט. זה פגע במדינות רבות וגרם לבעיות באנרגיה בעולם.

ב-25 במרץ 1975 פייסל נורה על ידי אחיינו ופסק את חייו. אחיו ח'אלד הפך למלך אחריו. פייסל זכור כריבון ששינה את המדינה וקידם חינוך ותשתיות.