פילוסופיה הודית

פילוסופיה הודית הוא כינוי לרעיונות פילוסופים שצמחו בתת־היבשת ההודית בעת העתיקה. מתוך מסורות אלה התפתחו דתות כמו הינדואיזם, בודהיזם וג'ייניזם.

הפילוסופיה ההודית מחולקת לשש אסכולות מרכזיות הנקראות דרשנות. בין החשובות נמצאות מיממסה, ודאנטה, סאנקהיה ויוגה. אסכולות אלה נולדו בעיקר באלף הראשון לפנה"ס. הן דנו בשאלות של אונטולוגיה, מה מהות המציאות (מטאפיזיקה), אפיסטמולוגיה, איך אנו יודעים דברים (אמצעי הכרה או פרמאנה), ותורת הערך, מה ראוי ואיך צריך להתנהג (אתיקה ואסתטיקה). כל שש האסכולות מקבלות במידה רבה את סמכות כתבי הוודות, אך הן שונות בעמדותיהן הפילוסופיות.

סאנקהיה נחשבת למערכת האורתודוקסית העתיקה ביותר. היא מציגה דואליזם בין פרושה, העצמי או הנשמה, לבין פארקרטי, החומר או התמצית היוצרת. פארקרטי מורכבת משלוש תכונות שנקראות גונות: סאטווה (יציבות או בהירות), ראג'אס (פעילות), וטאמאס (עמימות או עצירות). לפי סאנקהיה, חוסר־איזון בין הגונות גורם לשינוי ולבריאת העולם. שחרור מושג כאשר מבדילים בצורה ברורה בין הנשמה לאיכויות החומריות. סאנקהיה שונה מהדואליזם המערבי בכך שהיא מדגישה הפרדה בין העצמי לחומר, לא בהכרח בין גוף ונפש. בתחילה היא לא הייתה קשורה לדת, אך עם יוגה היא קיבלה ממד דתי.

הפילוסופיה ההודית מתייחסת לזמן באופן רחב ומורכב יותר מאשר התפיסה הרגילה במערב.

פילוסופיה הודית זה שם לרעיונות ישנים מהודו. חלק מהרעיונות האלה הפכו לדתות כמו הינדואיזם, בודהיזם וג'ייניזם.

יש שש אסכולות מרכזיות, שנקראות דרשנות. דוגמאות חשובות: מיממסה, ודאנטה, סאנקהיה ויוגה. רובן מקבלות את כתבי הוודות. וודות הם ספרים קדומים.

סאנקהיה היא אחת האסכולות הכי ישנות. היא אומרת שיש שני דברים עיקריים: פרושה, העצמי או הנשמה, ופארקרטי, החומר. החומר מורכב מ־שלוש תכונות שנקראות גונות: סאטווה (שקט ובהירות), ראג'אס (תנועה), וטאמאס (עייפות או האטה). כשהנשמה מבינה שהיא שונה מהגונות, מגיע שחרור. סאנקהיה לא התחילה כדתית, אבל בהמשך התחברה ליוגה.

בהגות ההודית רואים את הזמן בצורה רחבה יותר מאשר במערב.