פילוסופיה של הפסיכולוגיה

תחום בפילוסופיה שבוחן מושגים שמשתמשים בהם בפסיכולוגיה. הוא שואל מה בדיוק משמעותם של מושגים כמו חשיבה, דמיון, רגשות, הבנה וידיעה.

בתקופת הנאורות התמקדה הדיון ברעיון של הנפש. רנה דקארט טען שהנפש היא ישות נפרדת ולא פיזית. זאת אומרת: הנפש אינה אותו דבר כמו הגוף, ויש לה כשרים משלה. כשרים = יכולות כמו לחשוב, להרגיש ולדמיין.

במאה ה-20 לודוויג ויטגנשטיין הציע שיטה של "בירור דקדוקי". זאת בדיקה של אופן השימוש במילים כדי להגדיר את המאפיינים המהותיים של המושגים. ויטגנשטיין מיפה סוגי מושגים וקשריהם, והראה שאפשר להבחין בין מושגי חושים לבין מושגים קוגניטיביים (קוגניטיביים = קשורים לידע ולחשיבה).

לדוגמה: ראייה ושמיעה אפשר להיות מוסחות או פגועות. אבל קשה לומר שמישהו "מפריע לי לדעת" משהו. ההבדל הזה מדגיש את אופיים השונה של מושגי חישה מול מושגי ידיעה והבנה.

זהו חלק מהפילוסופיה שבודק מילים ורעיונות על המוח והנפש. נפש (המחשבות והרגשות של האדם) היא מושג מרכזי.

הפילוסוף רנה דקארט חשב שנפש היא משהו נפרד מהגוף. הוא אמר שלנפש יש כשרים. כשרים = מה הנפש יכולה לעשות, כמו לחשוב או להרגיש.

לודוויג ויטגנשטיין אמר שאפשר להבין מושגים על ידי בדיקה של איך משתמשים במילים. הוא פירש את ההבדלים בין סוגי מושגים.

דוגמה פשוטה: ראייה ושמיעה אפשר להפריע להן בקלות. לדעת ולהבין (לדעת = לדעת עובדות, להבין = להכניס רעיון לראש) זה שונה. זה מראה שיש מושגים של חושים ויש מושגים של חשיבה.