פיש אנד צ'יפס

פיש אנד צ'יפס (Fish and chips) הוא מאכל טייק אוויי (אוכל לקחת הביתה) שמזוהה בעיקר עם בריטניה. המנה כוללת דג נטבל בבלילה (תערובת נוזלית שמצפים בה את הדג לפני טיגון) ומטוגן בשמן עמוק, לצד טוגנים (צ'יפס, חתיכות תפוחי אדמה מטוגנות). במקור המנה הוגשה עטופה בנייר עיתון.

מקור המנה קשור למנה מהמטבח היהודי־ספרדי, שהובאה לאנגליה על־ידי מגורשי ספרד במאה ה-16. מדובר בדג בציפוי קמח שטוגן, דומה ל־pescado frito. אזכורים מוקדמים לפיש מטוגן מופיעים אצל צ'ארלס דיקנס ב־1838, ובמתכונים של השף אלקסי סואייה ב־1845.

במאה ה־19 החלו להיפתח חנויות שמכרו את המנה כטייק אוויי. ג'ון לי פתח חנות מוקדמת בלנקשייר בסביבות 1858, וג'וזף מאלין פתח חנות בלונדון ב־1863. המנה הפכה לפופולרית בקרב מעמד הפועלים, במיוחד בזכות דיג במכמורת בים הצפוני והתפתחות מסילות הרכבת, שאיפשרו הובלת דגים טריים אל מרכזי הערים. עד 1900 פעלו בבריטניה כ־30,000 חנויות טייק אוויי שמכרו פיש אנד צ'יפס.

פיש אנד צ'יפס מוגש לעיתים קרובות עם רוטב טרטר (רוטב על בסיס מיונז מתובל בצלפים, פרחי צמח כבושים, ולימון). יום הפיש אנד צ'יפס הבינלאומי נחוג ב־3 ביוני.

הרגלי אכילה קתוליים של הימנעות מבשר בימי שישי תרמו להמשך הפופולריות של המנה. גם בארוחות משפחתיות בימי שישי ערב המנה נשארה מסורתית.

באוסטרליה ובניו זילנד המונח משמש אף להדגשת הבדלי הגיית האות I באנגלית: ניו זילנדים שומעים אצל האוסטרלים "feesh and cheeps", ואוסטרלים שומעים אצל הניו זילנדים "fush and chups".

שמן פסולת מחנויות פיש אנד צ'יפס באנגליה שימש לייצור ביו דיזל. לחברה גרמנית בשם פטרו-טק יש תכניות להשתמש בשמן זה כדי לייצר דלק ביולוגי.

פיש אנד צ'יפס הוא מנה מפורסמת מבריטניה. טייק אוויי (אוכל לקחת הביתה) זו כוללת דג מטוגן. הדג מצופה בבלילה (תערובת שמצפים בה את הדג) ומטוגן בשמן.

ליד הדג מגישים צ'יפס (טוגנים, חתיכות תפוחי אדמה מטוגנות). פעם היו עוטפים את המנה בעיתון.

המנה הגיעה עם יהודים שגורשו מספרד במאה ה-16. הם הכינו דגים בציפוי דומה. חנויות שמכרו את המנה הופיעו באמצע המאה ה-19. גבר בשם ג'ון לי פתח חנות בצפון אנגליה, וג'וזף מאלין פתח חנות בלונדון.

בריטניה רבים אוכלים דגים בימי שישי. זו מסורת ישנה שקשורה לכנסייה.

השמן שבו מטגנים דגים שימש גם להכנת דלק ביולוגי. דלק כזה נקרא ביו דיזל.