פנחס (פיוטר) רוטנברג (1879, 1942) היה מהפכן יהודי-רוסי שתפקידו המרכזי בהיסטוריה של היישוב העברי בארץ ישראל היה הקמת התשתית החשמלית והתעשייתית המודרנית. בתחילת חייו עבד כמהנדס בסנקט פטרבורג והצטרף למפלגה הסוציאל-רבולוציונרית. הוא היה מעורב בפעילות מהפכנית ברוסיה, ונקשר בפרשת מותו של גאורגי גפון (1906). רוטנברג טען כי לא היה מעורב ישירות; האשמות נגדו פגעו במעמדו והביאו את עזיבתו את רוסיה.
נולד ברומני שבאוקראינה. קיבל חינוך יהודי מסורתי ולמד מדעים בגימנסיה ובמוסד הפוליטכני בסנקט פטרבורג, שם נבחנו כישוריו ההנדסיים.
נשא לאולגה חומנקו ב-1900. להם שלושה ילדים; בנו יבגני היה מדען בברית המועצות.
כסטודנט והאיש המקצועי במפעל פוטילוב נחשף לרעיונות מהפכניים והצטרף לפעילות המפלגה. השתתף באירועים של תקופת 1905 ופעל להצלת אנשים מבוקשים. לאחר הפרשה שבה הוצא להורג גפון הושפע מאד מיחסיו עם המפלגה ונאלץ לעזוב את רוסיה.
באירופה עבד כמהנדס מים והתחבר לחוגים ציוניים-סוציאליסטיים. במלחמת העולם הראשונה נדבק ברעיון הגדודים העבריים (כוח לחימה יהודי שיתמוך במעצמות), וניסה לגייס תמיכה באירופה ובארצות הברית. חיבר מאמרים ותכניות לקידום רעיונות לאומיים וכלכליים של העם היהודי.
ב-1919 עלה לארץ ישראל והפך למומחה בענייני מים וחשמל מטעם ועד הצירים. ב-1921, 1923 ניהל משא ומתן מול השלטון הבריטי שקיבל זיכיונות לניצול מי הירדן והירקון ולייצור חשמל. ב-29 במרץ 1923 יסד את "חברת החשמל לארץ ישראל" (חברת החשמל פלשתינה), שהקימה את תחנת הכוח הראשונה בתל אביב (1923) ולאחר מכן תחנות בחיפה, בטבריה ובנהריים.
התחנה בנהריים, מפעל הידרו-חשמלי על הירדן, נחנכה רשמית ב-1932 לאחר קשיים טכניים ותקלות טבעיות. המפעל היה לא רק פרויקט הנדסי; הוא העניק תעסוקה והמריץ את הכלכלה של היישוב. בזכות תרומתו זו זכה רוטנברג לכינוי העממי "הזקן מנהריים".
ב-1929, 1931 שימש יושב ראש הנהלת הוועד הלאומי, וב-1939 נבחר לנשיא הוועד הלאומי עד התפטרותו ב-1940 עקב מחלתו. הוא דגל בגישה טכנוקרטית: צמצום שיקולים מפלגתיים במנהל הציבורי ובחינוך והעדפת אנשים מקצועיים. במישור המדיני קידם משא ומתן עם הבריטים, התנגד למדיניות הספר הלבן וניסה לקדם הסכמות עם נציגים ערבים, מתוך אמונה ששיתוף פעולה כלכלי יכול לצמצם את המחלוקות.
רוטנברג ניהל משא ומתן מסובך עם בריטים, משקיעים ובעלי הון. הזיכיונות שלו עוררו סערות ציבוריות בבריטניה בנוגע לשאלות של מדיניות המנדט, רכישת ציוד מחו"ל וזכויות ערביי הארץ. הוא נשאר דמות שנויה במחלוקת גם בתוך היישוב.
חברת החשמל שהקים סיפקה חשמל לערים ולמגזרים חקלאיים, והייתה גורם מרכזי בפיתוח התשתיות. רוטנברג העביר בסופו של דבר את זכויות הניהול לחברה, והתעשר מעסקיו. הוא דאג גם להגנת תשלומי העובדים וליחסים עם ההסתדרות, אך נמנע מתמיכה בארגוני עובדים להתארגנות בפרויקטיו.
בריאותו הידרדרה בקיץ 1940 והוא נפטר ב-3 בינואר 1942. נקבר בהר הזיתים. בצוואתו תרם את רכושו לקידום חינוך הנוער ודרש שלא לקרוא מוסדות על שמו. עם זאת, כמה מוסדות ותחנת כוח קרויים כיום על שמו ועל שם אחיו. דמותו הונצחה גם בשירים, בספרים ובסרט.
פנחס (פיוטר) רוטנברג (1879, 1942) היה מהנדס ובניין תשתיות. (מהנדס = אדם שעובד בתכנון ובנייה). הוא עלה לארץ וייסד את חברת החשמל. (חברת חשמל = חברה שמייצרת ושולחת חשמל לבתים ולמפעלים).
נולד באוקראינה. למד מדעים והשתלם בהנדסה.
בהיותו צעיר השתתף בתנועות מהפכניות ברוסיה. אחר כך עזב והלך לאירופה ולארצות הברית.
בארץ ישראל פעל לבנות תחנות כוח. ב-1923 הקים את חברת החשמל. הוא בנה תחנות בתל אביב, בחיפה, בטבריה ובנהריים. תחנת נהריים יצרה חשמל מ״מיי נחל״, חשמל הידרו-אלקטרי (זהו חשמל שמופק מתנועת מים).
העבודה של רוטנברג נתנה מקומות עבודה והביאה אור ותעשייה לערים. בני היישוב קראו לו בכינוי חיבה "הזקן מנהריים".
הוא גם השתתף בפעילות ציבורית וניהל את הוועד הלאומי לזמן קצר. רוטנברג רצה שתהיה עבודה משותפת בין יהודים לערבים בארץ. הוא חשב שפיתוח כלכלי יעזור לשכנע אנשים לשתף פעולה.
בריאותו החלה להיפגע ופרש מתפקידיו. נפטר ב-1942 וקבור בהר הזיתים. בצוואתו תרם חלק מרכושו לטובת חינוך הנוער בארץ.
תחנות כוח ומוסדות נקראו על שמו ועל שם אחיו. יש יצירות שהזכירו אותו, כמו שירים וסרטים. הרבה ילדים ומבוגרים זוכרים אותו כאיש שהביא חשמל ועבודה.
תגובות גולשים