פסוק

פסוק הוא משפט בתנ"ך.
חלוקת הפסוקים אינה מופיעה בספרי התורה. שם מופיעה רק החלוקה לפרשיות, כלומר חלקים גדולים בטקסט.
הפסוק הראשון בתורה, ואולי הידוע מכולם, הוא . הפסוק האחרון המופיע בספרי התנ"ך היהודי הוא .
לפי הנוסח המוכר יש בתנ"ך בערך 23,204 פסוקים. בחמשה חומשי תורה יש כ־5,845 פסוקים.
אורך ממוצע של פסוק שונה בין החלקים: בתורה כ־13.7 מילים, בנביאים 15.3 מילים ובכתובים 10.5 מילים. בספר תהילים האורך הממוצע קצר יותר, כ־7.8 מילים.
בימי קדם היו דרכים שונות לחלוקת הפסוקים. בתלמוד יש תיאורים של חלוקות אחרות, כולל חלוקה לחלקים קטנים יותר בתוך פסוק אחד.
יש דיון תלמודי גם לגבי מספר הפסוקים בספר תהילים. שם נרשמו מִנּיִים שונים, ואפשר שהחישובים השונים נבעו מאופן ספירה שונה של חלקי הפסוק.
בחיי ההלכה לפסוקים יש חשיבות מעשית: לא עולה לתורה קורא פחות משלושה פסוקים. אין ליצור מסורת פיסוק חדשה לפסוק שאין לו מסורת קיימת.
החלוקה בתוך הפסוק נעשית גם על ידי טעמי המקרא, סימנים מוזיקליים שמסמנים נשימות והפסקות. הפסקה בתוך הפסוק נקראת אתנחתא, והטעם שמסיים פסוק נקרא סלוק, כלומר סיום הפסוק.
מספור הפסוקים משמש בעיקר כספירה משנית ליד החלוקה לפרקים. המספור עוזר למצוא פסוקים במהירות, והוא נעשה גם ביחס לפרשיות ולסדרים.

פסוק הוא משפט בתנ"ך.
בספרי התורה לא כתובים הפסוקים. שם יש פרשיות, חלקים גדולים בטקסט.
הפסוק הראשון בתורה הוא . הפסוק האחרון בתנ"ך היהודי הוא .
יש בערך 23,204 פסוקים בתנ"ך. בחמישה חומשי תורה יש כ־5,845 פסוקים.
פסוקים בתורה קצרים בדרך כלל, בממוצע כ־13.7 מילים. בתהילים הם קצרים עוד יותר, כ־7.8 מילים.
תלמודים קדומים דיברו על דרכים שונות לחלק פסוקים. לפעמים ספרו את הפסוקים אחרת.
בהלכה יש כלל: קוראים לתורה לפחות שלושה פסוקים.
הטעמים, אלו סימנים ששרים או קוראים כדי להבין את ההפסקות. הפסקה קטנה בתוך פסוק קוראים לה אתנחתא. הטעם שסוגר פסוק קוראים לו סלוק.
מספור הפסוקים עוזר למצוא פסוק מהר. הוא בדרך כלל נוסף על חלוקת הפרקים.