פסיכולוגיה הומניסטית היא אסכולה בפסיכולוגיה שהתפתחה בארצות הברית. היא נולדה כמעט במקביל לפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית (חקר משמעות הקיום) שהתפתחה באירופה. הגישה הופיעה כתגובה לשתי אסכולות עיקריות: ביהביוריזם, שמתמקד בלמידה ובהתנהגות נצפית, ופסיכואנליזה, שהתמקדה בתת‑המודע ובדחפים.
שורשי ההומניזם נמצאים גם בפילוסופיה של קירקגור, ניטשה והיידגר. בשנות ה‑50 הפסיכולוגים חיפשו דרך שמדגישה את הממד האנושי בחוויה. הם רצו לתאר משמעות של חיים, אהבה, תקווה ויצירתיות. פגישות בדטרויט הובילו להקמת כתב עת מקצועי ב‑1961 ולאגודה לפסיכולוגיה הומניסטית ב‑1963.
מספר תאורטיקנים מרכזיים השפיעו על התחום. אברהם מאסלו פיתח את "פירמידת הצרכים", מודל שמסביר סדר עדיפויות אנושי. קארל רוג'רס פיתח את "הטיפול הממוקד בלקוח", טיפול שמדגיש אמפתיה וקבלה. ויקטור פראנקל דיבר על חיפוש משמעות. גם אריך פרום ופריץ פרלס היו דמויות חשובות.
הגישה ההומניסטית מעדיפה הבנה של החוויה האנושית על פני מדידות כמותיות. הבסיס הוא ראייה פנומנולוגית, חקר החוויה כפי שהיא נחוות על ידי האדם. לכן משתמשים במחקר איכותי, שמתמקד בתיאורים ובהבנת המשמעות ולא רק במספרים.
בתוך הפסיכולוגיה ההומניסטית פותחו כמה שיטות ייעוץ ותרפיה. כולן שואפות להבין את האדם כלפי מעלה, את רצונותיו, הערכים שלו והיכולת שלו לצמוח. העיקר הוא לראות את האדם כשלם, ולא רק כאוסף תסמינים.
פסיכולוגיה הומניסטית עוסקת בבני אדם ובחוויות שלהם. היא התחילה בארצות הברית. היא הגיבה לשתי דרכים קודמות: ביהביוריזם, שלמד התנהגות, ופסיכואנליזה, שחקרה הבעות פנימיות.
פסיכולוגים רצו להבין גם רגשות וטעמים בחיים. הם התעניינו באהבה, בתקווה וביצירתיות. בשנות ה‑60 יצא כתב עת מיוחד והוקמה אגודה שמקדמת את הרעיון.
אברהם מאסלו המציא את "פירמידת הצרכים". פירמידה זו מסדרת את הדברים שאדם צריך, מהחשובים ביותר ועד הפחות חשובים. קארל רוג'רס פיתח דרך טיפול שמדגישה הקשבה וקבלה. ויקטור פראנקל דיבר על מציאת משמעות בחיים.
ההומניסטים אוהבים לשמוע סיפורים ולהבין חוויה אישית. זה נקרא מחקר איכותי. הם לא מסתמכים רק על מספרים.
יש כמה שיטות טיפול בהומניזם. כולן מנסות לעזור לאנשים לצמוח ולהרגיש טוב יותר עם עצמם.