ויקטור פראנקל

ויקטור אמיל פראנקל (1905, 1997) היה רופא פסיכיאטר ונוירולוג יהודי-אוסטרי. הוא ייסד את הלוגותרפיה (שיטה טיפולית שמדגישה את חיפוש המשמעות בחיים) ואת הניתוח האקזיסטנציאליסטי (גישה שדנה בחירות ובמשמעות הקיום). ספרו המפורסם, האדם מחפש משמעות (פורסם לראשונה ב־1946), תיעד את חוויותיו כאסיר במחנות הנאצים והציג את רעיונותיו על משמעות כמפתח להשרדות נפשית.

פראנקל נולד בווינה במשפחה יהודית. כבר כנער התעניין בשאלת המשמעות של החיים. למד רפואה והתגשם כפסיכיאטר. שימש ראש מחלקה בבית חולים בווינה והיה פסיכיאטר פרטי. נישא ב־1941 לטילי גרוסר. לאחר המלחמה השלימן דוקטורט בפילוסופיה וניהל מרפאה נוירולוגית במשך שנים. הוא כתב עשרות ספרים, העביר הרצאות רבות בעולם וקיבל תארי כבוד מאוניברסיטאות שונות.

למרות שאפשר היה להגר לארצות הברית, פראנקל בחר להישאר ליד הוריו. ב־1942 הוא, אשתו והוריו גורשו לגטו טרזיינשטט ובהמשך לאושוויץ ולמחנות אחרים. במחנות עבד גם כרופא ועזר לאסירים להתמודד עם הלם רוחי וניסיונות התאבדות. רוב משפחתו לא שרדה; אשתו טילי בין הקורבנות. החוויות הללו חיזקו את אמונתו שהתכלית והמשמעות בחיים יכולות לעזור לעבור סבל קיצוני.

פראנקל טען שהדחף העמוק ביותר בבני אדם הוא רצון למשמעות. לפי לוגותרפיה, אדם שמוצא מטרה בחייו יכול להתמודד טוב יותר עם קושי וסבל. הוא קרא למחלה רגשית של העידן המודרני "ריק קיומי" (תחושת חוסר משמעות), שגורמת לשעמום, דיכאון והתמכרויות. פראנקל ביקר את פרויד על מיקודו בדחפים נמוכים וטען שצריך להוסיף התייחסות למימד הרוחני והשאיפה למשמעות. הוא השתמש בדוגמאות מהמחנות כדי להראות שאפילו בתנאים קשים נשארת לאדם האפשרות לבחור בעמדתו הפנימית ולמצוא מטרה.

פראנקל קיבל ברצינות את היבט האמונה והרוחניות שבאדם. הוא דיבר על "האל הלא מודע" (הרעיונות הרוחניים החבויים בתת־המודע) והאמין שאמונה יכולה להיות מקור למשמעות. יחד עם זאת, שהיה ביקורתי כלפי פרשנויות דתיות מצומצמות. אישית הוא נהג בהיבטים דתיים מסוימים, למשל הנחת תפילין מדי יום. הוא גם כיבד אמונות אחרות, כפי שניכר בחיי המשפחה שלו.

בשנת 2021 הודיעו על עיבוד קולנועי לספרו האדם מחפש משמעות. בין המעורבים בהפקה נזכרים שמות של מפיקות ותסריטאים שעבדו על הפרויקט.

ויקטור פראנקל היה רופא יהודי מאוסטריה. הוא נולד בווינה ב־1905 ונפטר ב־1997. הוא עזר לאנשים עם מחשבות ורגשות. (פסיכיאטר הוא רופא שעוזר בנפש.)

כשהיה צעיר רצה ללמוד רפואה. הוא הפך לרופא ועבד בווינה. אחרי המלחמה כתב ספרים והרבה להרצות באוניברסיטאות.

במלחמת העולם השנייה עצרו אותו. זה קרה במחנות ריכוז, מקומות בהם אנשים נכלאו. רוב משפחתו לא חזרה מהמלחמה. בעזרת הרעיונות שלו על משמעות הוא שמר על כוח נפשי ועזר לאחרים.

פראנקל המציא שיטה שנקראת לוגותרפיה. לוגו = משמעות. השיטה אומרת: כשיש לאדם מטרה, הוא יכול להתמודד עם קשיים. הוא ראה שזה עוזר גם כשמישהו מרגיש ריק או משעמם.

פראנקל חשב שיש בבני אדם גם דבר רוחני. הוא סבר שאמונה יכולה לתת משמעות. עם זאת, הוא לא רצה לכפות אמונה על אף אחד.

פורסם כי ספרו האדם מחפש משמעות יעובד לסרט. זהו סיפור על אדם שמחפש משמעות בחיים.