המונח פסיכולוגיית העצמי מתייחס לקבוצה של רעיונות שהתפתחו מהתאוריה של היינץ קוהוט.
זו גישה שמדגישה שני עקרונות מרכזיים: השתקעות אמפתית ממושכת בחוויית המטופל, כלומר הקשבה והבנה עמוקה ומתמשכת של רגשותיו; והעברות של זולת-עצמי, מצבים שבהם מטופל מעביר רגשות או ציפיות לאדם אחר או למטפל.
התאוריה של קוהוט היא המקור לרעיונות אלה.
יש הרואים בפסיכולוגיית העצמי תגובה שונה לפסיכואנליזה הפרוידיאנית. שלוש נקודות שמבדילות בין הגישות: היא לא מסבירה את סבל האדם אך ורק כתוצאה מקונפליקט בין דחפים; היא לא רואה את ההתפתחות האנושית כסידרה פשוטה של מעבר מתלות לעצמאות; וראיית הנרקיסיזם שונה, לא כשלב מוקדם חולף, אלא כמרכיב חשוב בזהות האדם.
פסיכולוגיית העצמי היא רעיונות שיצאו מתאוריה של היינץ קוהוט.
זה מדבר על הקשבה אמפתית. אמפתיה פירושה להבין איך מישהו מרגיש.
גם מדברים על העברות. העברות הן כאשר מישהו מעביר רגשות למישהו אחר.
חלק חושבים שזה שונה מאוד מהתיאוריה של פרויד. הם אומרים שלוש נקודות פשוטות:
1. זה לא מסביר את כל הסבל רק כנגד דחפים.
2. זה לא רואה את ההתבגרות רק כמעבר מתלות לעצמאות.
3. נרקיסיזם (אהבה עצמית) לא נחשב רק לשלב מוקדם. הוא חלק חשוב באדם.
תגובות גולשים