פסיכותרפיה קצרת מועד

פסיכותרפיה קצרת מועד היא טיפול נפשי שנועד להתמודד עם משברים או מצוקות, ומוגבל בזמן.

העקרונות הראשונים הוצעו על ידי פרנץ אלכסנדר ותומאס פרנץ' בשנת 1946. בשנים האחרונות התחום קיבל תשומת לב מחקרית וכלכלית. מבחינה מחקרית, הנטייה לרפואה מבוססת ראיות (evidence based medicine) הובילה לבחינה של יעילות טיפולים. מחקרים על טיפולים קצרים קלים יותר לביצוע מאשר על טיפולים ארוכי טווח, ולכן נצברו נתונים רבים על טיפולים קצרים. מבחינה כלכלית, טיפולים קצרים זולים יותר, מה שעוצר העדפה של חברות ביטוח ואומץ גם בישראל במסגרת רפורמות בריאות הנפש.

באופן כללי השיטות הקצרות מסתמכות על ברית טיפולית, הקשר בין המטפל למטופל; שימוש בהעברה (transference), כשהמטופל מפנה רגשות כלפי המטפל כמו כלפי דמות אחרת; ועל אינטרפרטציה (interpretation), פירוש תבניות רגשיות והתנהגותיות. רבות מהשיטות מחברות בין יחסים מהילדות לבין הבעיות בהווה, וקובעות תאריך סיום של הטיפול מראש. נמצא כי ככל שהטכניקה עמוקה ורדיקלית יותר בבחינת ההעברה והקשר לילדות, כך ההשפעה על המטופל גדולה יותר.

שיטה זו התפתחה בשנות ה־50 בקליניקת טביסטוק. דייוויד מאלאן פיתח אותה והדגיש שמוטיבציה גבוהה של המטופל מעלה את סיכוי ההצלחה. מטרות הטיפול הן לזהות הגנות, חרדות או דחפים; לחבר בין ההווה לעבר; ולעבוד על העברה. המוקד הוא קונפליקט פנימי שמקורו בילדות.

מתאימים אנשים בעלי מוטיבציה ויכולת לחשוב על רגש. לא מתאימים מטופלים עם הגנות נוקשות, תלויות חזקות, שימוש בסמים או ניסיונות התאבדות חמורים. גם סימפטומים טורדניים חמורים, פוביות, דפוסי הוצאת התנהגות (acting out), דיכאון מז'ורי או מצבים פסיכוטיים אינם מתאימים.

המטפל מזהה העברה מוקדם, מפרש העברות שליליות וקושר אותן ליחסים עם ההורים. תאריך הסיום נקבע מראש, והמטופלים עובדים על תחושות של אבל וכעס הקשורות לסיום.

שיטה זו נוצרה באוניברסיטת בוסטון על ידי ג'יימס מאן. אורכה קבוע: 12 פגישות בדיוק, בנוסף למפגש אינטייק מקדים. הפגישות ממוקדות בנושא מרכזי אחד, שנמצא בתחילת התהליך לעתים כ"כאב כרוני" מהתקופה המוקדמת של החיים. מאן מבסס את השיטה על גישות פסיכודינמיות ואקזיסטנציאליסטיות.

מתאימים אנשים עם כוחות אגו חזקים, היכולת ליצור קשר ולהיפרד במהירות, ובעיה ברורה וממוקדת. פחות מתאימים אנשים עם דיכאון קליני חמור, מצבים פסיכוטיים חריפים, או מי שזקוק לתהליך טיפולי ארוך יותר, כולל חלק מהפרעות אישיות כמו נרקיסיסטית או גבולית.

בעבודה נראית העברה חיובית מוקדמת. סיום הטיפול נחשב לאירוע בגרות. המטפל פעיל ותומך, מעביר מידע וחינוך טיפולי, ומשתמש במניפולציות טיפוליות. המוקד הוא קונפליקטים של תלות מול עצמאות והערכה עצמית.

חביב דבנלו מאוניברסיטת מקגיל פיתח שיטה שמטרתה לפתור קונפליקט אדיפלי או תחושת אובדן דרך. מתאים למטופלים עם מודעות פסיכולוגית גבוהה, מערכת יחסים משמעותית בעבר, יכולת לשאת רגשות קשים ותגובה טובה לאינטרפרטציה ולהעברה.

משך הטיפול אינו נקבע מראש ונע בין 5 ל־40 פגישות, בדרך כלל עד כ־25. ככל שהמטופל מורכב יותר, כך הטיפול נמשך יותר. השיטה מדגישה גמישות, שליטה ברגרסיה (החזרה להתנהגויות מוקדמות), מניעה של תלות יתר, תובנה אינטלקטואלית וחוויות רגשיות מתקנות בעזרת אינטרפרטציה.

שיטה זו פותחה על ידי פיטר סיפנאוס בהרווארד. היא מיועדת למטופלים עם תלונה מרכזית אחת, היסטוריה של מערכת יחסים משמעותית בילדות ויכולת להרגיש ולבטא רגשות. נדרשת יכולת להבין פירושים ופורמולציה פסיכודינמית, תיאור של הקונפליקטים הפסיכולוגיים שמאחורי הקשיים.

המטפל והמטופל מסכימים על "חוזה טיפולי" שמגדיר מוקד עבודה. המטרה היא פתרון הקונפליקט האדיפלי. משך הטיפול בממוצע הוא 12, 16 פגישות. הטיפול מחולק לארבע פאזות: יצירת ברית; שלב מוקדם עם התייחסות להעברה; עבודה ממשית על הקונפליקט באמצעות שאלות מעוררות חרדה; והדגמת שינוי וסיום, הכולל שינוי בהתנהגות מחוץ לטיפול.

פסיכותרפיה קצרת מועד היא טיפול קצר לעזרה במצוקה נפשית. הטיפול מוגבל בזמן.

הרעיון התחיל ב־1946 על ידי פרנץ אלכסנדר ותומאס פרנץ'. בשנים האחרונות אנשים מתעניינים בטיפולים קצרים משתי סיבות: מחקרית וכלכלית. מבחינה מחקרית קל יותר לבדוק טיפולים קצרים. מבחינה כלכלית הם זולים יותר, וחברות ביטוח מעדיפות אותם.

בטיפולים אלה חשוב הקשר בין המטפל למטופל. יש שימוש ב'העברה', כשהמטופל מרגיש כלפי המטפל כמו כלפי דמות אחרת מהעבר. יש גם 'פירושים' (אינטרפרטציה), כשהמטפל מסביר למה המטופל מתנהג כך.

שיטה זו פותחה בשנות ה־50. המטרה לזהות הגנות, חרדה או דחפים. המטפל מקשר בין מה שקורה עכשיו למה שקרה בילדות.

מושלם למי שרוצה להשתנות ומסוגל לדבר על רגשות. לא מתאים למי שמשתמש בסמים, ניסה להתאבד בחומרה, או שסובל מדיכאון חמור או מצבים פסיכוטיים.

המטפל מפרש העברה ומקשר אותה ליחסים עם ההורים. התאריך לסיום נקבע מראש.

שיטה של ג'יימס מאן. כוללת 12 פגישות בלבד, ועוד מפגש פתיחה. כל פגישה מתמקדת בבעיה מרכזית אחת. השיטה נשענת על רעיונות פסיכודינמיים וקיום (אקזיסטנסיה).

מתאימה לאנשים עם כוחות נפש טובים ובעיה ברורה. לא מתאימה לדיכאון קליני חמור או למצבים פסיכוטיים. המטפל פעיל ותומך. סוף הטיפול נחשב לצעד של בגרות.

שיטה של חביב דבנלו. המטרה לפתור קונפליקט אדיפלי או תחושת אבודה. מתאים למי שמבין את רגשותיו ויכול לשאת חרדה, אשמה ודיכאון.

משך הטיפול קצר יחסית: בין 5 ל־40 פגישות. ככל שהאדם מורכב יותר, כך הטיפול ארוך יותר. המטפל עובד כדי למנוע תלות והוא נותן פירושים שמתקנים חוויות.

שיטה של פיטר סיפנאוס מהרווארד. מתאימה למי שיש בעיה מרכזית אחת ויכולת להביע רגשות. העיקר הוא 'חוזה' טיפולי על מה לעבוד.

המטרה היא לפתור קונפליקט אדיפלי. משך טיפולים בדרך כלל 12, 16 פגישות. העבודה מחולקת לארבע שלבים: יצירת ברית, שלב מוקדם של התייחסות להעברה, עבודה פעילה על הקונפליקט, והדגמת שינוי וסיום.