פסק דין האח והאחות הוחלט על ידי בית דין רבני מיוחד בראשות הרב הראשי שלמה גורן בחודש כסלו תשל"ג (פורסם ב-19 בנובמבר 1972). המחלוקת נגעה לטיהור חנוך ומרים לנגר מחשד לממזרות. ממזרות כאן פירושה מצב שבו ילדים נולדו מנישואין שאינם נחשבים לשפוט על פי ההלכה, ולכן אסור להם להתחתן עם חלק מהיהודים.
הסוגיה התחילה בנישואיה של חוה גינצבורג לבולק בורקובסקי בפולין, ובשאלת תקפות גיורו. "גר" פירושו אדם שהתגייר; במקרה זה התעוררו ספקות אם הגיור נעשה כהלכה. חוה נפרדה ממנו ללא גט (גט הוא מסמך גירושין דתי) ונישאה מחדש ליהושע לנגר, ממנו נולדו חנוך ומרים. בתי הדין הראשונים בתל אביב ובפתח תקווה קבעו פסול חיתון לילדים, כי לא הוכח גיור תקף של האב.
במהלך השנים נשמעו עדויות שונות לגבי אורח חייו של בורקובסקי והאם התנהג כיהודי. בפסיקות עלו חילוקי דעות בין רבנים בכירים. חלק טענו שיש לפסול את יהדותו בגלל חוסר יכולתו להשלים תפילה מסוימת, בעוד אחרים קראו להקל ולקבל את מעמדו כיהודי על סמך מקובל בקהילתו.
האח והאחות פנו לגורמים ממשלתיים. שר הביטחון משה דיין והראשונה לישראל גולדה מאיר נגעו בפרשה. הדיון פוליטי, והצעה לשנות חוק הנישואים הובאה לכנסת. הפרשה תפסה כותרות והגבירה את המתח בין הציבור הדתי-לאומי, הציבור החרדי ומערכת הרבנות.
הרב גורן כינס בית דין מיוחד, שבו הוא זיהה את עצמו בשמו והשאר נשארו אנונימיים. בית הדין קבע שאין ראיות שמוכיחות כי בורקובסקי עבר גיור כהלכה, וציין בעדויות שונות חוסר היכרות של בורקובסקי בטקסים דתיים. בעקבות זאת טוהרו האחים מממזרותם. מייד בפרסום ההכרעה נערכו ב-19 בנובמבר 1972 שתי חתונות שנערכו בנוכחות דמויות ציבוריות, והרב מרדכי פירון השיא את הזוגות.
הרב גורן פירסם הסברים הלכתיים נרחבים לפסקו. בין טענותיו: כלל ההלכתי שאסור לבדוק אחר בית דין אחר לא תקף תמיד, במיוחד בסוגיות שמדמות "דיני נפשות", וכי נוספו מסמכים ועדויות שלא הובאו בבתי הדין הקודמים.
התגובות היו קיצוניות. מנהיגים חרדים הגדירו את פסק הדין בטל וקראו שלא לסמוך על הרב גורן. נרשמו הפגנות, מודעות גינוי, והתבטאויות קשות של רבנים בולטים. הרב גורן הוצב תחת שמירת משטרה. בנוסף הוגשה עתירה לבג"ץ, וב-1 באפריל 1973 התקבל פסק של בית המשפט העליון שקבע שבפועל פסק דינו של הרב גורן אינו משנה את המעמד המנהלי של בורקובסקי מול רשויות המדינה, והוא ימשיך להיחשב יהודי מבחינה אזרחית.
התנגדות החרדים והמתח הציבורי נמשכו שנים. ההליך הדגיש את המתחים בין סמכות דתית, הלכתית וממסדית במדינת ישראל.
הרב שלמה גורן הוביל בית דין מיוחד שנשמע ב-19 בנובמבר 1972. הוא קבע שחנוך ומרים לנגר אינם "ממזרים". ממזרות - מילה קשה שפירושה ילדים שנולדו מנישואים שלא נחשבים תקפים.
האמא שלהם נישאה קודם לאיש שנקרא בורקובסקי. היו ספקות אם הוא התגייר, כלומר הפך ליהודי בדרך הנכונה. מאחר שלא הוכח הגיור, בתי הדין קבעו בתחילה שהילדים לא יכולים להתחתן לפי ההלכה.
האח והאחות פנו לשרים. העניין עלה לכנסת. התקשורת והציבור דיברו על כך הרבה.
הרב גורן כינס בית דין מיוחד. רק הרב גורן פירסם את שמו. הם מצאו שאין ראיות ברורות שהגיור נעשה כהלכה. לכן אפשרו לחנוך ולמרים להתחתן. החתונות נערכו מיד.
רבנים וקבוצות חרדיות זעמו מאוד. הם קראו לפסק הדין בטל. הרב גורן קיבל שמירה מהמשטרה. גם הייתה פניה לבית המשפט הגבוה, שאמר שהחלטת הרב גורן לא משנה את המעמד המנהלי של בורקובסקי במדינה.
הפרשה הייתה מלאת מחלוקות. היא הראתה כמה חשובים כללים דתיים וחוקים במדינה.
תגובות גולשים