פפסין

פפסין (Pepsin, מיוונית πέψις, עיכול) הוא אנזים פרוטאוליטי (אנזים שמפרק חלבונים) המופרש בקיבה. מדובר באחד מאנזימי העיכול המרכזיים בבני אדם ובבעלי חיים.

התגלית: בשנת 1836 מצא אותו הפיזיולוג הגרמני תאודור שוואן. ב־1929 הביוכימאי ג'ון הווארד נורתרופ בודד אותו והוכיח שמדובר בחלבון.

פפסין נוצר מהזימוגן פפסינוגן. זימוגן (צורה לא פעילה של אנזים) הופך לפפסין כאשר חומצה מלחית (HCl) במיצי הקיבה מפעילה אותו. לאחר שייווצר מעט פפסין, הוא מזרז המרה נוספת של פפסינוגן לפפסין, דוגמה למשוב חיובי, שבו המוצר מגביר את יצירתו.

התפקיד של פפסין הוא לפרק חלבונים לחלקים קטנים יותר הנקראים פפטידים. הוא גם עוזר לשחרר ויטמין B12 שנמצא קשור לחלבונים, כדי לאפשר את ספיגתו.

pH אופטימלי: 1.5.

פפסין הוא חומר בקיבה שעוזר לפרק חלבונים. אנזים = חומר שעוזר לפרק דברים.

תאודור שוואן גילה אותו ב־1836. ב־1929 גילו שהוא חלבון.

פפסין נוצר מצורה כבויה שנקראת פפסינוגן. צורה כבויה = לא פעילה. חומצה מלחית בקיבה מפעילה את הפפסינוגן.

לאחר שיש קצת פפסין, הוא עוזר ליצור עוד פפסין. כך יש משוב חיובי.

פפסין חותך חלבונים לחלקים קטנים שנקראים פפטידים. הוא גם עוזר לשחרר ויטמין B12 מהחלבונים.

ה-pH שבו הוא עובד הכי טוב הוא 1.5.