פרידריך פאולוס נולד ב-23 בספטמבר 1890 בכפר בריטנאו באזור הסן. אביו היה סוחר ספרים, והוא לא בא ממשפחת אצולה או מסורת צבאית. נישואיו לאשה רומניה אצילה חיברו אותו למעגלים חברתיים שונים.
לא הצליח להיכנס לבית ספר לקצינים של חיל הים, ואז התחיל ללמוד משפטים במרבורג. ב-1910 ויתר על הלימודים והתנדב לצבא. הצטרף לרגימנט הרגלים ה-111 (רגימנט = יחידת חיילים גדולה). ב-1911 סיים קורס קצינים והפך ללויטננט (קצין בדרגה נמוכה).
במלחמת העולם הראשונה שירת כקצין מבצעים בחזית המערבית ובאחר כך באיטליה. את המלחמה סיים כקצין מטה בדרגת אופטמן.
לאחר המלחמה נותר פאולוס בצבא המוגבל של גרמניה, הרייכסווהר (הצבא שנותר אחרי הסכם ורסאי, כ-100,000 חיילים). רק אלפי קצינים נשארו בו, ופאולוס היה אחד מהם.
בשנים שלאחר מכן מילא תפקידי מטה שונים במשרד ההגנה וקשרים עם גנרלים משפיעים עזרו להתקדמותו. ב-1931 הועלה לדרגת מיור (רב-סרן). לאחר עליית הנאצים הצבא הורחב והוא קיבל קידומים מהירים. ב-1934 מונה לפקד על גדוד ממוכן ניסיוני, יחידה שבסופו של דבר תרמה להיווצרות חיל השריון (טנקים).
בהמשך שירת כראש מטה של יחידות שריון וגייס ניסיון רב בעבודת מטה ובתיאום מבצעים. ב-1939 הועלה לדרגת גנרל מיור ומונה לראש מטה של הארמייה ה-10.
פאולוס ידע רומנית היטב. היטלר השתמש בכך בקשריו עם מנהיג רומניה, יון אנטונסקו, ופאולוס התיידד איתו.
בתחילת המלחמה שימש כראש מטה בהתקפות בפולין ובצרפת. בספטמבר 1940 הועלה לדרגת גנרל-לויטננט ומונה לראש אגף מבצעים במטה חיל היבשה. בתפקיד זה היה אחד המתכננים המרכזיים של מבצע ברברוסה, הפלישה לגרמניה לברית המועצות.
בדצמבר 1941 הוצע שימונה למפקד הארמייה השישית, מינוי שעורר תמיהה כי פאולוס היה בעיקר קצין מטה ולא מפקד קרבי בכיר. הארמייה השישית הובילה את מתקפת קבוצת ארמיות B בדרום ברית המועצות, במטרה להגיע לים הכספי.
בחצי השני של 1942 הגיעו כוחותיו של פאולוס לפאתי סטלינגרד. היטלר רצה לכבוש את העיר, וההתקפות נתקלו בלחימה קשה. פאולוס ריכז כוחות לחזית ההתקפה בעוד הכוחות הרומנים שמרו על האגפים שלהם. טקטית, הגרמנים הגיעו לשליטה בנתחים גדולים של העיר, אך הלחימה הפכה לקרבות רחוב מקשים.
ב-19 בנובמבר 1942 הפתיע הצבא האדום במתקפת נגד שחיברה כוחות סביב הארמייה השישית וכבשה שטחים שסגרו את הצבא הגרמני בכיס, מצב שנקרא כיתור (הקפה של כוחות מהצדדים).
כמה גנרלים דרשו לפרוץ החוצה, אך פאולוס נשאר נאמן לצו היטלר שלא לסגת. הוא סמך על הבטחות שפורצות חיצוניות ישחררו את כיתורו. ניסיון הפריצה של מאנשטיין כשל, הטבעת הכיתור התהדקה והמצב הלך והחמיר.
ב-30 בינואר 1943 קיבל פאולוס מינוי לדרגת פילדמרשל (דרגה גבוהה מאוד). ההיסטוריה מזכירה שמינוי זה גם נועד להפעיל עליו לחץ להביא להתאבדות, כי עד אז לא נפל פילדמרשל בשבי. יום למחרת נכנע פאולוס עם כוחותיו, וכמעט 100,000 חיילים נשבו.
בסיבוב השבי ניסו הגרמנים להחליף את פאולוס בבנו של סטלין, יאקוב, אך סטלין סירב. בשבי הסובייטי פעלו ארגונים של קצינים גרמנים שניסו לשכנע שבויים להתנגד להיטלר. בתחילה פאולוס לא הצטרף, אך אחרי ניסיון ההתנקשות בהיטלר בקיץ 1944 הוא שינה דעתו והצטרף לוועד הלאומי למען גרמניה החופשית, ארגון אנטי-נאצי של שבויים גרמנים. הוא גם שידר קריאות לחיילים להפנות נשק נגד היטלר וחתם על פניות להסתפקות.
ב-1946 הופיע כעד במשפטי נירנברג. למרות שיתוף הפעולה הוחזק בשבי הסובייטי עד מותו של סטלין ב-1953.
לאחר שחרורו חזר פאולוס למזרח גרמניה. השלטונות שם העניקו לו מגורים בדרזדן ותפקיד ייצוגי במשטרה. חייו היו בודדים; רוב קולגות לשעבר ראו בו בוגד. הוא נפטר ב-1 בפברואר 1957.
נשוי לאלנה רוזטי-סולסקו מרומניה, ממנו נולדו שלושה ילדים: בת ושני בנים תאומים. בתו נישאה לברון אוסטרי. אחד מבניו, פרידריך, נהרג בקרב באיטליה בתחילת 1944. אשתו נאסרה על ידי הגסטפו ב-1944 והוחזקה במחנה עד תום המלחמה; היא נפטרה ב-1949 בבאדן-באדן. בנו אלכסנדר שרד וחי במערב גרמניה. הוא היה היחיד מבני המשפחה שהורשה לבקר את אביו במזרח. אלכסנדר התאבד ב-1970.
פרידריך פאולוס נולד ב-23 בספטמבר 1890 בכפר בריטנאו. אביו מכר ספרים. הוא לא היה מאצולה.
הוא ניסה להיכנס לבית ספר של חיל הים ולא הצליח. אחר כך למד משפטים. ב-1910 הצטרף לצבא. ב-1911 הפך לקצין.
במלחמת העולם הראשונה שירת בפנים אירופה ובאיטליה. בסוף המלחמה היה קצין מטה.
אחרי המלחמה נשאר בצבא הקטן של גרמניה שנקרא רייכסווהר (הצבא שנותר לפי הסכם). הוא שירת בתפקידי מטה והתקדם בדרגות.
בשנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה תכנן מבצעים ואחר כך מונה לפקד על הארמייה השישית.
הארמייה שלו תקפה דרום רוסיה והגיעה לסטלינגרד.
בסטלינגרד נלחמו ברחובות. באחד המהלכים הצבא האדום כיתר את כוחותיו.
כיתור (כשהכוחות מוקפים ואין דרך ברורה לצאת).
פאולוס קיבל דרגת פילדמרשל ואז נכנע עם חייליו.
בשבי הסובייטי הצטרף פאולוס לקבוצה של קצינים גרמנים שהתנגדו להיטלר. הוא גם שימש כעד במשפטי נירנברג.
הוא נשאר בשבי עד אחרי מותו של סטלין.
לאחר ששוחרר חזר לפאולוס לגרמניה המזרחית. הוא קיבל תפקיד קטן בעיר דרזדן וחי שם לבד. נפטר ב-1 בפברואר 1957.
היה נשוי לאלנה רוזטי-סולסקו. היו להם שלושה ילדים, בת ושני בנים תאומים. אחד מבניו נהרג במלחמה. אשתו נאסרה והוחזקה עד תום המלחמה. בנו אלכסנדר שרד אך התאבד מאוחר יותר.
תגובות גולשים