פריחת אצות

Emiliania huxleyi הוא מין של יצור מיקרוסקופי במים. המין שקוף וחסר צבע, אבל הוא עטוף בקלציט (מינרל של סידן). הקלציט מפזר את האור, ולכן המים נראים בצבע בהיר. לעיתים פריחות של מין זה נרחבות מספיק כדי להיראות מהחלל.

פריחת אצות היא תופעה עונתית של צמיחה מהירה של אצות. בתקופת החורף גוף המים מתערבל והנוטריינטים, כלומר החומרים המזינים לצמיחה, עולים מהמעמקים אל פני השטח. יחד עם הנוטריינטים מתערבבות גם האצות הפוטוסינתטיות (פיטופלנקטון; צמחים זעירים שעושים פוטוסינתזה).

בקיץ השמש מחממת את מי השטח, ושכבת מים חמה צפה מעל מים קרים. תופעה זו נקראת שיכוב או סטרטיפיקציה (stratification). כשהיא מתרחשת, האצות נלכדות בשכבת המים העליונה. שם יש הרבה אור ונוטריינטים, ולכן האצות יכולות להתרבות במהירות וליצור פריחה. אם הגוף המים נשאר מתערבל, האצות יורדות לעומק והאור מוגבל להן, ולכן הן לא מתרבות באותה מהירות.

לפעמים, אחרי שהפריחה גדולה מאוד, המערכת קורסה: האצות הצפופות צורךות חמצן רב, ומתקבל חוסר חמצן באזור העליון. מצב זה (אנאירובי, כלומר בלי חמצן) גורם למות האצות ולשינוי גדול במים.

פריחות אצות יכולות להיגרם גם מהזרמת דשנים לים. כשאין מין שמאכל את האצות, ההתפוצצות בכמות האצות עלולה ליצור חוסר חמצן באזורים החופיים. באזורים אלה חיים ימיים עלולים למות, והם נקראים אזורי מוות.

Emiliania huxleyi הוא יצור קטן מאוד במים. יש לו קליפות קלציט. קלציט הוא אבני גיר זעירות. הקליפות האלה מפזרות אור. לפעמים פריחות שלו נראות אפילו מהחלל.

פריחת אצות היא זמן שבו אצות גדלות מהר מאוד. בחורף המים מתערבלים. הנוטריינטים (האוכל של האצות) עולים למעלה. בחום השמש מי השטח מתחממים. המים החמים צפים על המים הקרים. אז האצות נשארות למעלה, שם יש אור והמון אוכל. הן גדלות וחוזרות לפריחה.

לפעמים אחרי פריחה גדולה, האצות צורכות הרבה חמצן. אם אין די חמצן, האצות יכולות למות. פריחות יכולות גם לקרות כי דשנים מהיבשה זזים לים. דשנים הם חומרי מזון לצמחים. אם אין חיות שאוכלות את האצות, הפריחה יכולה לגרום לחוסר חמצן בחופים. אז חיות הים עלולות למות. מקומות כאלה נקראים "אזורי מוות".