פרנץ ברנטנו

פרנץ ברנטנו (1838, 1917) היה פסיכולוג ופילוסוף שפעל בווינה. הוא נולד בגרמניה למשפחה גרמנית, איטלקית ולמד מתמטיקה, שירה, פילוסופיה ותיאולוגיה. בתחילה כיהן ככומר, אך פרש מחיי הדת אחרי 1873 והמשיך בעבודתו האקדמית. בשנים מאוחרות יותר הרצה בווינה, ובמהלך חייו התגורר גם בפירנצה ובציריך, שם נפטר ב‑1917.

ברנטנו לימד והשפיע רבות על תלמידיו. בין התלמידים המפורסמים שלו נמנה זיגמונד פרויד. חלק מחייו המקצועיים הושפעו גם משינויים אישיים וממעמדו החוקי באימפריה האוסטרו‑הונגרית, וכן מהמקום שבו בחר לגור ונשואיו.

ברנטנו התנגד לגישתו של וילהלם וונדט, שטען שחייבים לפרק את החוויה למרכיביה. במקום זאת הוא טען שהפסיכולוגיה צריכה לתאר תהליך דינמי של החוויה. על כך נחשב לאחד החלוצים של הפנומנולוגיה, חקר הדרך שבה דברים מופיעים בחוויה שלנו.

לדוגמה, כשאנחנו רואים נוף, שומעים רוח ומריחים עלים, החוויה היא אחת מאוחדת. מבחינתו, חוויה כזו שונה מאירוע פיזיולוגי נקי.

ברנטנו חקר גם מודעות ותפיסת זמן. הוא פיתח והדגיש את מושג ה"התכוונות" (intentionality), תכונה של המחשבה שמצביעה על כך שכל אקט מנטלי הוא תמיד מכוון אל משהו.

את תפיסתו הפילוסופית השפיעו אמפיריציזם בריטי ופילוסופיה אריסטוטלית. בעבודתו טען שהפילוסופיה צריכה להתחיל בניסיון הנתון ובתפיסה המיידית, וכי הפסיכולוגיה היא מדע תיאורי של התופעות המנטליות.

פרנץ ברנטנו (1838, 1917) היה חוקר נפש ופילוסוף. הוא נולד בגרמניה ולמד נושאים שונים. הוא היה כומר תחילה, אבל אחר כך עזב את השירות הדתי.

ברנטנו עבד כמרצה בעיר וינה. הוא השפיע על תלמידים רבים. הוא גר גם באיטליה ובשווייץ. הוא מת בשנת 1917 בציריך.

ברנטנו חשב שהפסיכולוגיה צריכה לתאר חוויות כפי שהן. פנומנולוגיה (לחקור איך דברים נראים לנו בחוויה) מתקרבת לרעיון שלו.

הוא הסביר שחוויה יכולה להיות מאוחדת. למשל, לראות נוף ולשמוע רוח זו חוויה אחת. הוא דיבר על "התכוונות", כלומר, שכל מחשבה היא על משהו.