הפרנקים היו איחוד של שבטים גרמאניים (קבוצות עם שורשים משותפים) בתקופת נדידת העמים (תקופה שבה עמים נדדו באירופה). הם התיישבו במרכז ומערב אירופה, בעיקר בגאליה הרומית (אזור שנמצא היום בצרפת), והשפעתם הייתה מכרעת אחרי נפילת האימפריה הרומית.
הם מוזכרים ראשונה במקורות בסביבות שנת 260 לספירה. הפרנקים חיו בעיקר בצפון נהר הריין. לעיתים הם לחצו על הגבולות הרומיים, ולעיתים שירתו בצבא הרומי. במאה ה‑5 התרחבו לאזור הולנד של היום ולדלתא של נהר סכלדה, ושם פגעו באספקת דגן לרומא. תחת מנהיגים כמו כלודיו וכילדריך הראשון הם התבססו בגאליה.
השושלת המרובינגית של כילדריך איחדה את הפרנקים בגאליה. אחריה עלתה לשלטון השושלת הקרולינגית וכבשה חלק גדול ממערב אירופה. תחת כלוביס הראשון הוקם Regnum Francorum, ממלכת הפרנקים (פרנקיה), שהתחלקה מאוחר יותר לפרנקיה המזרחית והמערבית, אבטיפוס לאימפריה הרומית הקדושה וצרפת המודרנית.
שמו של העם נובע מהמילה הפרנקית "frankon", שפירושה חנית או כידון. יש פרשנות אחרת שרואה בביטוי משמעות כמו "האומיצים" או "החופשיים".
מקורות מוקדמים חשובים הם כתבי ההיסטוריון גרגוריוס מטור וכתבים רומיים ישנים. האיחוד הפרנקי צמח בתחילת המאה ה־3 מתוך קבוצות שעשו דרכן בעמק הריין התחתון. עד סוף המאה ה־5 נוצרו שתי תת‑קבוצות בולטות: הפרנקים הריפוארים באזור קלן, והפרנקים הסאלים ליד חופי פלנדריה.
הפרנקים ניצלו את החלשות רומא כדי להתקדם ולשלוט בגאליה. הם הקימו מלוכה יציבה, וכשהשלטון המרובינגי החל להיחלש עלתה השושלת הקרולינגית. השילוב של כוח צבאי, קבלת הכנסייה והמבנה הפוליטי שלהם הביא להקמת אימפריה פרנקית רחבה.
הפרנקים דיברו פרנקית עתיקה, שהתפתחה לבסוף להולנדית העתיקה באזור השפלים. בנוכים פרנקונים במזרח גרמניה הוחלפו בהדרגה בשפות גרמאניות עיליות מהמאה ה‑14. לא נמצאו כתבים בודדים בשפה הפרנקית; הלטינית נשארה שפת הכתב בגאליה.
הפרנקים נהגו בפולחנים פגאניים (דתות לפני הנצרות). ב‑493 המלך כלוביס הראשון התכרבל לנצרות הקתולית והוטבל בידי רמיגיוס. המרתו חיזקה את בריתו עם האפיפיור ואת מעמדם המדיני של הפרנקים. עם זאת, מנהגים פגאניים כמו פוליגמיה והטקסים המסורתיים המשיכו להתקיים זמן מה.
הכנסייה הפרנקית הייתה נתונה להשפעות רבות: המסורת הגאלו‑רומית, הדרישות האפיפיוריות ומאמצי מיסיונריות מאירלנד ומאיי בריטניה. הרפורמות הקרולינגיות קיבעו את חיי המנזרים, למשל על פי כללי בנדיקטוס.
האמנות הפרנקית המוקדמת שייכת לתקופת נדידת העמים ויש לה מעט שרידים. בתקופה הקרולינגית חלה התחדשות אמנותית חזקה, בתמיכתו של קרל הגדול. הקפלה הארמונית באאכן היא דוגמה חשובה לעיצוב קרולינגי, ושימשה כעיבוד לבזיליקה רומית.
בתקופת המרובינגים נבנו בעיקר כנסיות מעץ. שרידי ארכיטקטורה מועטים שרדו, אך נמצאו תכשיטים, כלי נשק ובתי טבילה כמו זה בעיר פואטייה.
הרנסאנס הקרולינגי החיה את האמנויות הוויזואליות והספרות. קרל הגדול תמך באמנים והזמין עבודות מרחבי אירופה. כתבים מעוטרים ולוחות שנהב מהתקופה הקרולינגית שרדו בכמויות יחסית טובות.
הפרנקים היו קבוצת שבטים גרמאניים (עם שמקורו בצפון־אירופה). הם גרו ליד נהר הריין והתפשטו לאזור שנקרא פעם גאליה (היום צרפת).
הם הופיעו לראשונה במקורות סביב שנת 260. הפרנקים לחמו לעתים וגם שירתו בצבא הרומי. בחמישי המאה הם התקדמו לאזור הולנד של היום.
כלוביס (מלך פרנקי) התגייר ונקרא לנצרות ב־493. נצרות (דת חדשה עבורם) עזרה להם לקבל תמיכה מהאפיפיור.
השם "פרנקים" בא מהמילה הפרנקית "frankon" שפירושה חנית (כלי נשק).
הפרנקים דיברו פרנקית עתיקה. השפה הזאת התפתחה אחר כך להולנדית עתיקה באזורים השטוחים.
מעט מבנים פרנקים נשמרו. בתקופת המלכים הקרולינגים הושקעו כסף ואומנים. הקפלה באאכן היא דוגמה חשובה מבית קרל הגדול.
המרובינגים וקרולינגים הן שתי משפחות של מלכים (שושלות). המרובינגים בנו מעט מבנים מעץ. הקרולינגים חיזקו את האמנות והכתיבה.
תגובות גולשים