פרשוב

פרשוב היא עיר במזרח סלובקיה ובירת מחוז פרשוב. יש בה כ-91,000 תושבים והיא העיר השלישית בגודלה בסלובקיה.


האזור מיושב מאז תקופת האבן. נמצאו בו כלי עבודה ועצמות מממותה בת כ-28,000 שנה. סלאבים חיו במקום מהמאה ה-4 או ה-5. בסוף המאה ה-11 נכללה פרשוב בממלכת הונגריה, ובמאה ה-13 הגיעו מתיישבים גרמנים מקרפטים.

התיעוד הראשון של העיר הוא משנת 1247. ב-1299 קיבלה זכויות מוניציפליות (זכויות עירוניות) וב-1374 הוכרזה כעיר מלכותית חופשית, מעמד שנתן לה זכויות וכלים להתפתחות המסחר והמלאכה. במאה ה-15 הצטרפה העיר לברית ערים מקומית.

כבר ב-1572 התחילה כריית מלח בסוליבר הסמוכה, וזה חיזק את מעמדה הכלכלי. במאה ה-17 נפתחה כאן מכללה לותרנית, אך גם התרחשו מאורעות אלימים נגד פרוטסטנטים. בתחילת המאה ה-18 העיר צנחה למספר תושבים נמוך עקב מגפה ושריפות, ובמחצית השנייה של המאה היא התאוששה והוקמו בתי חרושת.

לאחר 1848 הוחלט על ריכוזיות מנהלית, ופרשוב איבדה חלק מסמכויותיה. מסילת ברזל הגיעה ב-1873, וב-1887 פרצה שריפה גדולה. בעבודות השיקום הותקנו טלגרף, חשמל, טלפון וביוב, מה שעיצב את פני העיר המודרניים. אחרי מלחמת העולם הראשונה נכנסה פרשוב לצ'כוסלובקיה.

במלחמת העולם השנייה נותרה פרשוב בתחום המדינה הסלובקית שבחסות גרמניה הנאצית. מוסדות עברו אליה מקושיצה, וחשיבותה המקומית עלתה. אחרי המלחמה הפכה לעיר תעשייתית והאוכלוסייה גדלה בה באופן משמעותי עד 1990.


העיר שוכנת בחלק הצפוני-מזרחי של סלובקיה, כ-33 קילומטרים מקושיצה. עוברים בה הנהרות טוריסה וסקצ'וב. הגובה של העיר העתיקה כ-255 מטר מעל פני הים. העיר כוללת ארבעה חלקים עיקריים: פרשוב, סוליבר, שלגוויק וניז'נה שבסטובה.


טמפרטורת הממוצע השנתי היא כ-8.6 מעלות צלזיוס. החודש החם הוא יולי (בערך 19.5 מעלות) והחודש הקר הוא ינואר (בערך -3.5 מעלות).


נכון ל-2005 התגוררו בעיר 91,205 תושבים. צפיפות האוכלוסייה הייתה כ-1,303 נפש לקמ"ר ב-2004. מבחינה אתנית רוב התושבים הם סלובקים. קבוצות קטנות כוללות צוענים, רוסינים, אוקראינים, וצ'כים. מבחינה דתית רוב התושבים קתולים רומיים; יש גם יוונים-קתולים ולותרנים, וכ-13.6% ללא השתייכות דתית.


הסמל הוא מגן מחולק לרצועות אופקיות. ברצועה העליונה יש שלושה ורדים אדומים על רקע כסוף. בסך הכול יש חמש רצועות.


הלב ההיסטורי מציג בניינים וכנסיות בסגנון גותי, בארוק ורוקוקו. תקופת השלטון הקומוניסטי הוסיפה מבני שלטון וסוללות בטון גדולות בשכונות הפרברים.


לפני מלחמת העולם השנייה ישבה בפרשוב קהילה יהודית משגשגת של כ-4,000 איש, כחמישית מאוכלוסיית העיר. כיום הקהילה קטנה ותכולת תושביה נמוכה בגיל.


יהודים הורשו להתיישב בעיר רק בסוף המאה ה-18. מארק הולנדר, סוחר מגליציה, היה הראשון שהתיישב בה. לקהילה נוסדו בית מדרש, בית ספר, בית כנסת וחברה קדישא במאה ה-19. בשנת 1867 הושלמה האמנציפציה בהונגריה, ביטול המגבלות החקיקתיות נגד יהודים, וזה הביא להגירה ועיצוב פנימי של הקהילה בין נאולוגים לאורתודוקסים.


במאה ה-20 גדלה הקהילה הכלכלית והתרבותית. בשנות ה-30 חיו בעיר כ-4,300 יהודים, רובם אורתודוקסים. פעלו תנועות ציוניות ותנועות נוער. בשנים 1928, 1935 רב הקהילה האורתודוקסית היה הרב משה חיים לאו, שהקים ישיבה גדולה.


בסוף שנות ה-30 גברה האנטישמיות במדינה הסלובקית. ב-1939 הגיעו לפורשוב פליטים יהודים מפולין. ב-1941 נדרשו היהודים לענוד סימני זיהוי על שרווליהם, ובאירועים אלימים נשרף בית הכנסת הגדול. באמצע 1942 התחילו גירושים של יהודי פרשוב למחנות השמדה בפולין, כולל אושוויץ, סוביבור וטרבלינקה. רבים נשלחו במשלוחים עד אוקטובר 1942. כמה יהודים הוסתרו וניצלו; 22 תושבים הוכרו כחסידי אומות העולם על הסיוע שלהם.


הצבא הסובייטי כבש את העיר ב-19 בינואר 1945. כ-716 ניצולים שבו או יצאו ממחבואיהם. הקהילה נותרה מצומקת. הגירה, עלייה לישראל ותהליכים פוליטיים הקטינו את הקהילה עוד יותר. אחרי קריסת המשטר הקומוניסטי נעשו עבודות שיקום ושיפוץ של המוסדות היהודיים. בית הכנסת שופץ, הוצב בו אנדרטה וחלק מהמבנה הפך למוזיאון קטן. כיום מתגוררות בפרשוב כמה עשרות יהודים, ורבים מהם קשישים.

פרשוב היא עיר במזרח סלובקיה. גרים בה כ-91,000 אנשים.


האזור מיושב כבר מתקופת האבן. נמצאו בו כלי אבן ועצמות מממותה.

לפני שנים רבות הגיעו לשם סלאבים, ואז העיר הייתה חלק מממלכת הונגריה. ב-1247 נרשמה פרשוב בפעם הראשונה במסמכים.

בקרבת העיר יש מאגר מלח בשם סוליבר. הכרייה שם החזיקה חשיבות לכלכלה המקומית.

מאוחר יותר פרשוב נשרפה כמה פעמים, אבל שוקמה. הקימו בה מסילות ברזל ומערכות חשמל וטלפון.


העיר קרובה לקושיצה, עוברים בה נהרות טוריסה וסקצ'וב. הגובה של העיר העתיקה הוא כ-255 מטר.

הממוצע השנתי בטמפרטורה הוא 8.6 מעלות. ביולי חם, ובינואר קר.


במרכז יש בניינים ישנים בסגנון גותי, בארוק ורוקוקו. בתקופת הקומוניזם בנו גם בנייני בטון גדולים.


לפני מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ-4,000 יהודים. הם בנו בתי כנסת, בתי ספר ובתי מדרש.

במלחמה גורשו רבים מהיהודים למחנות הרג בפולין. רק קומץ ניצל וחזר אחרי המלחמה. היום נשארה קהילה קטנה. בית הכנסת שוחזר ויש בו מוזיאון קטן.