פרשת וזאת הברכה

פָּרָשַׁת וְזֹאת הַבְּרָכָה היא הפרשה האחרונה בספר דברים ובתורה כולה. לפי החלוקה לפרקים היא מתחילה בפרק ל"ג ומסתיימת בסוף הספר.

בקריאת הפרשה מסיימים את קריאת התורה של שנה. רבים אומרים בסיום הקריאה "חזק וברוך" או "חזק חזק ונתחזק". זוהי הפרשה הקצרה ביותר במניין המילים והאותיות. את הפרשה קוראים בחג שמחת־תורה ולא בשבת רגילה. העולה האחרון לקריאה נקרא "חתן תורה"; מיד אחריו קורא העולה שמתחיל בפרשת בראשית, ונקרא "חתן בראשית".

החלק הראשון (פרק ל"ג) מראיין את הברכות שמשה נתן לשבטי ישראל לפני מותו. הוא מברך כמעט כל שבט, למעט שבט שמעון. רוב הברכות מתארות את אופיו של השבט או את נחלתו, כלומר, את האופי והאזור שבו ישבו.

בחלק השני (פרק ל"ד) עולה משה על הר נבו. הוא מביט על ארץ ישראל, נוֹפֵל ומת וקבור שם. עם מות משה, בני ישראל מתאבלים וקובעים את יהושע בן נון כמנהיגם. התורה מסתיימת בתיאור גדולתו של משה ובייחודו לעומת שאר הנביאים.

יש ויכוח בין תנאים על מי כתב את הפסוקים האחרונים. רבי יהודה אומר שיהושע כתבם, כי משה כבר מת בזמן הכתיבה. רבי שמעון טוען שמשה כתב אותם מדברי ה', גם אם האירועים עדיין לא קרו.

הפרשה כוללת 41 פסוקים. היא מחולקת לשתי פרשיות פתוחות ועוד שמונה סתומות. זוהי יחידה אחת של סדר, ומתחילה בתחילת פרק ומסתיימת בסוף פרק.

הגמרא מסדירה את קריאת ההפטרה והמיקום שלה בימי־חג. היו מנהגים שונים בימי הביניים לגבי ההפטרה, והיו קהילות שנוהגו בשיטות שונות. היום רוב הקהילות מפטירות בספר יהושע, אך יש שונות בין קהילות הספרדים, האשכנזים, האיטלקים והתימנים לגבי נקודת הסיום המדויקת.

פרשת "וזאת הברכה" היא הפרשה האחרונה בתורה. פרשה = קטע בתנ"ך.

הפרשה נקראת בחג שמחת־תורה. בחג מסיימים לקרוא את כל ספרי התורה. בסוף הקריאה אומרים "חזק וברוך". הפרשה היא הכי קצרה במילים ובאותיות.

משה מברך את שבטי ישראל. הוא מברך כמעט את כל השבטים. רק שבט אחד לא קיבל ברכה מיוחדת, זה שבט שמעון.

משה עלה להר נבו. הוא ראה מרחוק את ארץ ישראל. משה נפטר וקברו אותו שם. בני ישראל היו עצובים. הם בחרו ביהושע מנהיג אחרי משה.

יש בפרשה 41 פסוקים. פסוק = משפט בתנ"ך. הפרשה מחולקת לכמה חלקים פתוחים וסגורים.

בהפטרה קוראים קטע משירי הנביאים אחרי קריאת התורה. במשך ההיסטוריה היו מנהגים שונים. היום מקובל להפטיר חלקים מספר יהושע, ויש קהילות שעושות זאת בדרך שונה.