פרשת ויגש

פָּרָשַׁת וַיִּגַּשׁ היא פרשת השבוע האחת-עשרה בספר בראשית. היא ממשיכה את סיפור יוסף ואחיו. בפרשה יוסף מתגלה לאחיו, יעקב יורד למצרים עם כל משפחתו, ובסופה מתוארת מכירת הלחם למצרים בשנות הרעב.


יהודה נושא נאום ארוך על הבאת בנימין. הוא מספר על הדאגה ליעקב, שמלא דאגה מאז היעלמות יוסף. יהודה מציע להישאר עבד, כלומר להישאר במקום בנימין ולעבוד במקום הוריו, כדי להבטיח את שלומו של בנימין.


יוסף כבר אינו יכול להסתיר את זהותו. הוא מפטר את הנוכחים מהחדר, בוכה ונחשף: "אני יוסף". הוא מסביר כי מה שנראה כרע הוביל בסופו של דבר לכך שיוכל לשמור על משפחתו בשנים הקשות. יוסף שולח את האחים חזרה לכנען עם עגלות ומזון, ובקשה להביא את יעקב ויתר המשפחה למצרים.


בהתחלה יעקב מתקשה להאמין שיוסף חי. כשראה את העגלות, התרגש ויצא לדרך למצרים. הוא עצר בבאר שבע והעלה קורבנות. אלוהים הופיע אליו בלילה וחיזק את ידו לקראת הירידה. אלוהים הבטיח שבסופו של דבר צאצאיו יהיו לגוי גדול במצרים ויחזרו לארץ ישראל. בתורה מפורטים צאצאי יעקב שירדו למצרים, כ-70 אנשים.

משפחת יעקב הגיעה למצרים. יוסף פגש את אביו, ובכה על צווארו. יוסף הנחה את אחיו לומר לפרעה שהם רועי צאן, כדי שיעבירם לאזור נפרד במצרים בשם גושן (אזור מצרי). בני יעקב נפגשו עם פרעה, ואחר כך יעקב ברך את פרעה. יוסף משכן את משפחתו בגושן ומספק להם מזון.


יוסף מנהל את כל כלכלת מצרים בזמן הרעב. בתחילה המצרים קונים אוכל בכסף. כשהכסף נגמר הם נותנים את בהמתם, אחר כך את אדמותיהם, ולבסוף גם את עצמם כעבדים לפרעה, עבדים = אנשים שעובדים בשביל מישהו ומאבדים חירות.

יוסף מארגן מערכת מיסים חדשה: פרעה מחזיק ברכוש, נותן לזרע לעיבוד והעם נותן לו חמישית מן היבול. הכהנים מחריגים אותם מהלאמת הקרקעות, כי הם מקבלים לחם על פי חק ממלך מצרים.


פרשת ויגש נקראת בדרך כלל בין ד' בטבת ל-י"א בטבת.


ההפטרה היא מקטע בספר יחזקאל, שבו מנבא הנביא איחוד בין חלקי ישראל ומזכיר את יוסף ואפרים:

"ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים... וקרב אותם אחד אל אחד... והיו לאחדים בידך."

פָּרָשַׁת וַיִּגַּשׁ היא הפרשה האחת-עשרה בספר בראשית. היא מספרת על יוסף, אחיו ויעקב. יוסף מתגלה לאחיו. יעקב וירדו למצרים.


יהודה מדבר ארוך. הוא רוצה שהאחים ישארו בחוץ. הוא מציע להישאר עבד במקומו של בנימין. עבד, אדם שעובד בשביל מישהו אחר.


יוסף לא מסתיר עוד את מי שהוא. הוא בוכה ואומר: "אני יוסף". הוא מבקש מבני משפחתו לבוא למצרים. הוא שולח אותם הביתה עם עגלות ומזון.


יעקב לא האמין בתחילה. כשהוא ראה את העגלות, התרגש ונסע למצרים. הוא עצר בבאר שבע והעלה קורבנות. אלוהים הופיע אליו והרגיע אותו. הוא הבטיח שזרעו יהיה רב ויחזור לארץ.

יוסף פגש את אביו ובכה. יוסף אמר לפרעה שהמשפחה הם רועי צאן. ככה הם גרו במקום בשם גושן. יוסף סיפק להם אוכל בזמן הרעב.


יוסף דאג לאוכל לכל מצרים בשנות הרעב. בהתחלה המצרים שילמו בכסף. אחר כך הם נתנו בהמות ואדמה. לבסוף הם נתנו גם את עצמם כעבדים לפרעה. בן־המלך קבע שכל אחד יחזיר חמישית מהיבול כמס.


קוראים את פרשת ויגש בין ד' בטבת ל-י"א בטבת.


בהפטרה מפרש יחזקאל על איחוד ישראל והוא מזכיר את יוסף ואפרים.