פרשת נח

פרשת 'נֹחַ' היא פרשת השבוע השנייה בספר בראשית. לפי חלוקת הפרקים, היא מתחילה ב ומסתיימת ב. את הפרשה קוראים בין התאריכים א' בחשוון עד ו' בחשון.

החלק המרכזי עוסק במבול. אלוהים מביא את המבול בגלל חטאי האנשים. נח, שמתואר כאיש צדיק ותמים, נבחר להינצל עם משפחתו. הוא מצוּוה לבנות תיבה, תיבה גדולה מעץ שבה ישהו והוא ומשפחתו ובעלי החיים בזמן המבול. נח מעלה לתיבה זוגות של חיות, בעוד שהחיות הטהורות הועלו בשבעה זוגות.

הגשמים ירדו ארבעים יום וארבעים לילות, והמים כיסו את הארץ. לאחר מכן המים ירדו והארץ יבשׁה בהדרגה. תיבת נח נחה על הרי אררט.

כשהארץ יבשה, נח יוצא ומקריב קורבנות. אלוהים אומר שבני אדם יכולים לשחוט בעלי חיים למאכל, אך רצח אדם אסור. אלוהים מבטיח שלא יביא מבול נוסף, ונותן את הקשת בענן כסימן לברית זו.

נח נוטע כרם, ושותה יין. בנו חם רואה אותו עירום ומספר לאחיו שם ויפת, שמכסים את נח. בעקבות האירוע, נח מקלל את כנען ומברך את שם ויפת.

הפרשה עוסקת גם בצאצאי נח לאחר המבול. מסופר על התפלגות האוכלוסייה לעמים ולשפות, ועל דמויות כמו נמרוד שהופיע כאדם רב-עוצמה וצלב ציד.

כחלק מהסיפור מופיע ניסיון בניית מגדל אחד גדול, מגדל בבל. אלוהים מבלבל את שפת הבונים, והאנשים מתפזרים על פני הארץ.

מופיעה רשימת הדורות עד אברהם (אז נקרא עדיין אברם). מסופר גם על תרח, שמתכונן ללכת לארץ כנען אך נשאר בחרן ומתה שם.

הפרשה נקראת בשבתות שונות לפי לוח השנה, ובשנים מסוימות נופלת על שבת ראש חודש חשוון.

ההפטרה היא מספר ישעיהו. שם מוזכר שהאל נשבע שלא יביא עוד מבול על הארץ, וקשת הענן כמזכרת לברית.

פרשת נח היא הפרשה השנייה בספר בראשית. קוראים אותה בחשוון.

אלוהים מביא מבול גדול כי אנשים רבו בחטאים. נח הוא אדם צדיק. הוא בונה תיבה, סירה גדולה מעץ. נח עולה עם אשתו, ילדיו ובעלי חיים. הם נכנסים זוגות של חיות. אחרי ימים רבים של גשמים, המים יורדים והתיבה נחה על הרי אררט.

כשהארץ יבשה, נח יוצא מהתיבה ומקריב קורבן. אלוהים נותן קשת בענן. הקשת היא סימן שהוא לא יביא עוד מבול.

נח שתה יין ושכב לישון. אחד מבניו ראה אותו עירום. האחים מכסים את נח כדי לא להשפיל אותו. נח מברך חלק מבניו ומקלל אחר.

אנשים רצו לבנות מגדל גבוה כדי להישאר ביחד. אלוהים בלבל את שפת הדיבור שלהם. אז הם לא הבינו זה את זה והסתדרו למדינות ושפות שונות.

הפרשה גם מפרטת דורות מהמבול עד אברהם. אביו של אברהם נקרא תרח. הוא התכוון ללכת לארץ כנען אך נשאר בחרן.

בהפטרה נזכר שבא אלוהים שאמר שלא יביא עוד מבול. הקשת היא תזכורת להבטחה זו.