פרשת צַו היא פרשת השבוע השנייה בספר ויקרא. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה ב ומסתיימת ב.
החצי הראשון עוסק בדיני הקרבת הקורבנות, ומפרט דברים מעבר למה שנאמר בפרשת ויקרא. כאן ההתמקדות היא יותר מזווית הכהנים. הכהנים, אלו אנשי הדת ששירתו במשכן, מטפלים בלרוב בחלקים ובטקסים של הקורבנות. בפרשה מופיעים דינים על תרומת הדשן, קורבן מנחה (מתנה מועדת), קורבן חטאת, קורבן אשם, קורבן שלמים, וכן איסורים באכילת חֵלֶב (שומן) ודם.
יש גם תיקון קטן במספר הפסוקים: נפוץ לחשוב שיש 96 פסוקים, אבל בפועל יש 97. במהדורת מקראות גדולות שנדפסה בוונציה (רפ"ה) מצוין המספר הנכון, ומופיע גם סימן 'עובדיה' שהגימטריה שלו 97.
הפרשה ממשיכה את הנושא שהחל בפרשת ויקרא, אך פונה בעיקר להלכות שהכהנים עומדים לפעמים למלא. היא מפרטת סוגי קורבנות ועקרונות לגבי מנחה, חטאת, אשם ושלמים.
החלק השני מתאר את שבעת ימי המילואים, תקופת חנוכת המשכן, שבה הוקדשו אהרן ובניו לכהונה. הם הובאו לבגדים מיוחדים ונמשחו בשמן המשחה. היום השמיני, סיום הטקסים, יפורט בפרשת שמיני.
השבת שבה קוראים את פרשת צו יכולה לחול בתאריכים שונים במהלך השנה. בשנה פשוטה קוראים אותה בשבת הגדול, לפני פסח, כי בפרשה מופיעים דינים הקשורים להגעלת כלים לפני החג. בשנה מעוברת קוראים אותה בסמוך לפורים.
ההפטרה היא נבואת תוכחה של ירמיהו. בנבואה זו ירמיהו מותח ביקורת על העם, וטוען שעבודת הקורבנות לא תסתיר שחיתות מוסרית. במסורות שונות מוסיפים לפסוקי ההפטרה פסוקי מוסר והם שונו במקצת בהתאם לנוסח.
נזכרת מחלוקת על מקום הפתיחה של הפרשה: ברמב"ם ובכמה מסורות יש שתי פרשיות פתוחות בשני מקומות שונים, בעוד שבעדות אחרות יש פרשה אחת במקום אחד בלבד. זהו המקרה היחיד בתורה שבו חלוקת הפרשיות משתנה בין מנהגי עדות שונות. בחלק מהפסקות נדונו הלכות לגבי תוקף ספר תורה שבו נעשתה פרשה פתוחה במקום כזה.
פרשת צַו היא הפרשה השנייה בספר ויקרא. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה ב ומסתיימת ב.
החלק הראשון מדבר על קורבנות. קורבנות הם מתנות שהביאו בבית המשכן. הפרשה מדברת על סוגים חשובים של קורבנות ועל איסור לאכול חֵלֶב (שומן) ודם.
הסיפור ממשיך את מה שהתחיל בפרשת ויקרא, אבל הפעם רואים את הדברים מזווית הכהנים. הכהנים הם האנשים שעבדו במשכן.
בחלק השני יש סיפור על שבעת ימי המילואים. אלה הם הימים שעליהם חנכו את המשכן. אהרן ובניו הוכנסו לכהונה, הלבישו אותם בבגדים מיוחדים ונמשחו בשמן.
ההפטרה היא נבואה של ירמיהו. הוא אומר שהעובדה שהעם הקריב קורבנות לא תסתיר התנהגות רעה. קהילות שונות קוראות בדרך קצת שונה את ההפטרה.
ישנה מחלוקת קטנה היכן לפתוח פרשה זו בספרי תורה. חלק מהעדות פותחות במקום אחד, וחלק במקום אחר. זה אינו נדיר, ולפעמים פוסקים דנים בזה.
תגובות גולשים