פשע שנאה הוא עבירה שמכוונת נגד אנשים בגלל שנאה כלפי הקבוצה החברתית שלהם. הבחירה בקורבן מבוססת על דעות קדומות כלפי הסטטוס השיוכי שלהם, כלומר על מי הם שייכים בחברה, לא על מעשיהם האישיים. קורבנות נפוצים הם מיעוטים אתניים ודתיים, אנשים מהקהילה הגאה (להט"ב), ואנשים עם מוגבלויות.
המודעות לפשעי שנאה גדלה במאה האחרונה, אך התופעה קיימת משחר ההיסטוריה. דוגמאות היסטוריות כוללות רדיפות דתיות וגזעניות רבות, ומהשנים האחרונות אירעו גם טבחי אתניים כמו סרברניצה וברואנדה. בארה"ב מחקרים מצביעים על כך ששנאה על רקע גזע ומיניות היא מניע מרכזי של רבים מפשעי השנאה שם.
פשעי שנאה עשויים להיות מעט ביחס לפשעים אחרים, אבל נחשבים לחמורים במיוחד. הם פוגעים לא רק בקורבן הישיר, אלא גם בתחושת הביטחון של כל חברי הקבוצה שנפגעה. מקרה אחד יכול לעודד אלימות נוספת ולהחריף מתחים בין קבוצות.
פשעי שנאה כוללים לעיתים אלימות קשה, ונדליזם ברמות גבוהות. מחקרים מראים כי קורבנות פשעי שנאה נפגעים פיזית בתדירות גבוהה יותר וזקוקים לאשפוז יותר מאשר קורבנות פשעים אחרים. לעיתים הפוגעים פועלים בקבוצה ונשאים נשק, ולעיתים הם מתאמצים להגיע לאזור שבו נמצאת הקבוצה שנגדה מכוונים.
קורבנות חווים לעיתים קרובות דחק נפשי, חרדה ודיכאון. יש סיכון גבוה לפוסט-טראומה (PTSD), הפרעת דחק פוסט-טראומטית, מצב של חרדה קשה אחרי אירוע טראומטי.
בארצות הברית של שנות ה-90, קבוצת האפרו-אמריקאים סבלה מרוב המקרים המדווחים. גם הקהילה הלהט"בית נפגעה בתדירות גבוהה, ובמקרים רבים אינה מדווחת על האלימות. בנוסף נפגעים יהודים, מוסלמים ואמריקאים ממוצא אסייתי.
רוב הפוגעים אינם פושעים מקצועיים או חברים בארגונים קיצוניים. המאפיין הסטטיסטי הבולט הוא שבמרבית המקרים הם גברים בשנות העשרים. לעיתים הפוגעים חשים "קרבה מאיימת" לקבוצות הללו, ומאשימים את המיעוט בצרותיהם. גם גזענות וחוסר סובלנות נפוצים בין מבצעי הפשעים.
גורמי סיכון כוללים אקלים של שנאה חברתית, הפרדה קהילתית, ודעות קדומות. מקרים אלימים בודדים עלולים להצית גל פשעים רחב יותר.
חברה יכולה להרגיש גם אמפתיה לקורבנות וגם נטייה להאשים אותם בעקבות סטיגמות. מחקרים מראים אמפתיה מוגברת כלפי קורבנות על רקע אתני, לעומת קורבנות על רקע מיני.
שנאה חברתית קשורה לעיתים לקרבה בין הקבוצות. שנאה נובעת מפעמים רבות מציפיות שלא מומשו ומהקשיים להרחיק חברי קבוצה מהחברה. הקרבה הזו יכולה להגביר את עוצמת השנאה ולגרום לאלימות.
חינוך לסובלנות וקיום מסגרות משותפות הם דרכים חשובות למניעת פשעי שנאה. הוגים כמו אלבר ממי הציעו צעדים חינוכיים וחברתיים לשינוי האקלים.
חוק העונשין בישראל תוקן ב-2004 כדי להחמיר את העונשים על עבירות שנעשות על רקע שנאה. אירעו מקרים של תקיפות, טרור וניסיונות פגיעה בעלי אופי של פשע שנאה על רקע לאומני, דתי או מיני. יש גם מקרים של אלימות נגד מסתננים ומבקשי מקלט.
הסכסוכים באזור משפיעים על תדירות האירועים. טרור ופעולות אלימות בוצעו מצד פלסטינים כלפי יהודים וישראלים, ומנגד היו גם פעולות של יהודים נגד ערבים.
בישראל אירעו פשעים והרעות רבות נגד חברי הקהילה הגאה. הוגדרו ניסיונות לפגוע ולפגוע בחיי אדם ובחופש המחייה של הקהילה.
פשעי שנאה מגדריים באים לידי ביטוי בעיקר באלימות נגד נשים. היא כוללת מעשים כמו אלימות פיזית, אונס והטרדה מינית. האו"ם מציין שאלימות נגד נשים קשורה ליחסי כוח לא שוויוניים בין המינים.
אמנת איסטנבול נכנסה לתוקף ב-2014 כדי לסייע במדינות להיאבק באלימות נגד נשים. בישראל עלתה מחלוקת פוליטית סביב הצטרפות לאמנה.
נרשמו מקרים של אלימות נגד מסתננים מאפריקה, כולל תקיפות, ניסיונות הצתה והסתה גזענית.
בגלל הקיום של שלוש הדתות בישראל, יש מתח סביב אתרים קדושים ופעמים רבות גם מעשי שנאה נגד נוצרים ומוסלמים. בשנים האחרונות דווח על עלייה בהתקפות נגד מוסדות דת נוצריים, ועל פגיעות במסגדים ובאנשי דת מוסלמים.
פשע שנאה הוא פגיעה שמכוונת לאנשים בגלל שהם שייכים לקבוצה אחרת. קבוצה היא אנשים שחולקים תכונה משותפת, כמו דת, מראה חיצוני או אהבה למישהו מאותו מין.
פשעי שנאה היו מאז תקופות רבות. עברו מקרים גדולים שבהם קבוצות אנשים נרדפו ונפגעו בגלל שהם שונים.
פשע שנאה כולל קללות, השחתת רכוש, או פגיעה באנשים בגלל שנאת הקבוצה שלהם. זה פוגע לא רק באדם אחד. זה מפחיד ומזיק לכל חברי הקבוצה.
לרוב נפגעים מיעוטים. מיעוט זה קבוצה קטנה בחברה. לדוגמה: אנשים עם צבע עור אחר, אנשים שמאמינים בדת אחרת, אנשים מהקהילה הלהט"ב (זאת קבוצה של אנשים שאוהבים אנשים מאותו מין), ואנשים עם קשיים גופניים.
פשעי שנאה גורמים לפחד גדול. אנשים עלולים להיפצע ולחוות דאגה רבה. מקרה אחד עלול לעודד אחרים לפגוע גם כן.
לעיתים השנאה נובעת מדעות קדומות. דעות קדומות הן רעיונות שגויים על קבוצה בלי להכיר אותה. גם לחץ חברתי או תחושת איום עלולים לגרום לפגיעה.
חינוך לסובלנות ולעזרה לאחר הוא חשוב. כשאנשים לומדים לקבל שונים ומכילים, יש פחות פשעים כאלה.
גם בישראל התרחשו פשעי שנאה. הם היו על רקע לאומני, דתי ומיני. החוק שונה כדי להתמודד עם פשעים כאלה, ויש מאבק ציבורי נגדם.
תגובות גולשים