צ'ארלי פארקר

צ'רלי פארקר (29 באוגוסט 1920, 12 במרץ 1955) היה סקסופוניסט ג'אז ומלחין אמריקאי. כינויו היה Yardbird, שנקצר ל‑Bird.

פארקר נחשב לאבי הבי‑בופ (סגנון ג'אז מהיר ומורכב). כיון שהבי‑בופ ביסס חלק גדול מהג'אז המודרני, רבים קוראים לו גם אבי הג'אז המודרני. סגנונו המלא בהלכי מלודיה והרמוניה השפיע על דורות מוזיקאים.


נולד בקנזס וגדל בקנזס סיטי. כבר בילדות שר במקהלת כנסייה. אביו, פסנתרן וזמר בוודויל, השמיע לו מוזיקה בבית. צעירותו כללה האזנה לתזמורות חשובות של התקופה.

הכלי העיקרי שלו היה סקסופון אלט (כלי נשיפה). בגיל 14 נשר מבית הספר כדי להצטרף לסצנת המוזיקה המקומית. ב‑1937 הצטרף לתזמורת ג'יי מק'שן, וב‑1940 הקליט לראשונה איתה.

בשנים הבאות הגיע לניו יורק ועבד גם בעבודות פשוטות. הוא הושפע מקולמן הוקינס, לסטר יאנג ואחרים. בשיתוף הפעולה המפורסם שלו עם דיזי גילספי ב‑1945 נוצרה מהפכת הבי‑בופ.

האלתור של פארקר היה מהיר, קצבי ולעתים לא סימטרי. למרות זאת, כל משפט מוזיקלי שלו היה בנוי היטב. הוא הרחיב את ההרמוניה (אקורדים, שילוב של כמה צלילים), והוסיף דרגות כמו התשיעית, האחת‑עשרה והשלוש‑עשרה. הוא גם השתמש בחילופי אקורדים מהירים ובווריאציות מתוחכמות.

ההקלטות שלו מגוונות: יש יצירות וירטואוזיות כמו "Ko Ko" ובלוזים עמוקים כמו "Parker's Mood". עבודותיו נחשבות לקלאסיקה והשפיעו רבות על נגני ג'אז כגון מיילס דייוויס ות'לוניוס מונק.

פארקר נאבק בהתמכרות למורפיום והרואין מאז נעוריו. לאחר התמוטטות ב‑1946 טופל בבית חולים בקמרילו, ולחן שם את "Relaxin' at Camarillo". שנותיו הפעילות ביותר היו 1947, 1951. הוא ביקר באירופה ב‑1949 וב‑1950.

לאחר מכן חלה הידרדרות במצבו הבריאותי והאישי. ב‑1954 ניסה להתאבד פעמיים. ב‑12 במרץ 1955 נפטר בגיל 34; התמכרותו הייתה גורם מרכזי במותו, אם כי סיבת המוות הרשמית ציינה כיב קיבה מדמם ודלקת ריאות.

מורשתו חיה ביצירות, בהשפעה על נגנים ובייצוגו כאמן אינטלקטואל. על חייו הופקה ב‑1988 הדרמה הקולנועית "Bird", בבימוי קלינט איסטווד ובכיכוב פורסט ויטאקר. ב‑2015 הועלתה האופרה "Charlie Parker's Yardbird" בכיכוב לורנס בראונלי.

צ'רלי פארקר (1920, 1955) היה נגני סקסופון מפורסם. כינו אותו Bird.

הוא עזר ליצור את הבי‑בופ. בי‑בופ זה סגנון ג'אז מהיר ומורכב.

פארקר נולד בקנזס וגדל בקנזס סיטי. בילדותו שר במקהלה. אביו היה מוזיקאי.

הכלי העיקרי שלו היה סקסופון אלט (כלי נשיפה מתכתי שנושפים לתוכו). בגיל צעיר עזב את בית הספר כדי לנגן.

בשנות ה‑40 הוא הקליט וניגן בניו יורק. בשיתוף עם דיזי גילספי יצרו שירים ששינו את הג'אז.

הוא ניגן קטעים כמו "Ko Ko" ו"Parker's Mood". אלה השפיעו על הרבה מוזיקאים.

פארקר סבל מהתמכרות לסמים. זה פגע בבריאותו. ב‑1955 הוא נפטר בגיל 34.

בשנים אחרי מיצרו עליו סרט בשם "Bird" ואופרה בשם "Charlie Parker's Yardbird".