צבאות מוסלמיים במזרח התיכון בימי הביניים

האיסלאם פרץ מחצי האי ערב במאות ה-7 וה-8. צבאות מוסלמיים מהירי־תנועה כבשו אזורים רבים: ארץ־ישראל (636), מסופוטמיה (637), סוריה ומצרים (640) ופרס (642). הכיבושים האלו יצרו גבול תרבותי־דתי בין אירופה לעולם המוסלמי.

ימי הביניים הם תקופה היסטורית שמקורה בהיסטוריוגרפיה האירופית. בהקשר של המזרח התיכון המונח מתייחס לשנים עד נפילת קונסטנטינופול ב־1453.

לפני המאה־7 רוב המזרח התיכון היה תחת השפעה ביזנטית או פרסית. עליית האיסלאם שינתה זאת והפכה את האזור לעולם תרבותי נפרד.

הכיבושים הערבים הטמיעו את הדת והלשון הערבית. חלק גדול מהאוכלוסייה המירו דתם במשך כמה עשורים.

הח'ליפות המאוחדת קרסה במאה ה-9. אחריה צמחו ח'ליפויות ושושלות כמו האומיים, העבאסים והפאטימים. באמצע המאה ה-11 הגיעו הסלג'וקים הטורקיים והשפיעו מאוד על המרחב.

ב־1095 קרא האפיפיור למסעות צלב. הצלבנים הקימו את ממלכת ירושלים ב־1099. צלאח א-דין כרת את הכוחות הצלבניים ושיבה את ירושלים ב־1187. נוכחות צלבנית באזור נמשכה עד כיבוש עכו ב־1291.

השושלת האיובית, שנוסדה על ידי צלאח א-דין ממוצא כורדי, שלטה במצרים, סוריה וצפון עיראק במאה ה־12 וה־13. האיובים נוהלו כמארג של נסיכויות מקומיות תחת סולטאן מרכזי.

הממלוכים היו חיילים-עבדים (ע'למאן) שהפכו לכוח פוליטי. במצרים הם השתלטו על השלטון והקימו סולטנות חזקה. הממלוכים הפכו את הצבא לכלי מרכזי בשלטון.

נשק מרכזי היה החרב והחנית. חרבות מדמשק (פלדת דמשק) היו מפורסמות בזכות העיבוד והקישוט.

שריון מוסלמי נטה להיות קל יותר מזה האירופי. זאת כדי לאפשר מהירות ותמרון בסביבה חמה. שריון שרשראות וקסדות קוניות היו נפוצים.

הסייף (חרב) המוסלמית כוללת סוגים מעוקלים כמו הסימיטר והשאמשיר. חרבות טובות יוצרו בתימן, בהודו ובדמשק.

הרומח היה נשק בידי חייל רגלי ופרשים כאחד. השתמשו בו להטלה ולקרב פנים־אל־פנים.

קשת מורכבת הייתה נשק עיקרי בצבאות המוסלמיים. בהדרגה הפכו הקשתים לרכובים, בעיקר עם כניסת הטורקים לשורות.

הצבאות שהוקמו תחת מוחמד והח'ליפות הראשונות היו גמישים ויצרו טקטיקות של התקפה פתאומית ופשיטות. הפרשים והגמלים איפשרו תנועה מהירה בשטח המדברי.

הטקטיקה המוסלמית נשענה על התקפות פתע, שימוש בקשתים לפריצת קווי אויב ויחידות פרשים ניידות לאיגוף. חיל הרגלים שימש לעתים כבסיס הגנה מאורגן.

ראזי (מלה שמקורה בפשיטה) היו יחידות פשיטה מהירות. בתחילה היו שבטיות, ובהמשך נטבעו כשם לטקטיקה של צבאות מוסלמיים.

הסלג'וקים ביססו את כוחם על פרשים־קשתים טורקיים. הם השתמשו במערכת אקטאע, מענקי קרקע למימון צבא.

הע'למאן (ממלוכים בשלב מאוחר) היו לוחמים ששירתו ככוח עילית. הם היו בדרך כלל לא-מוסלמים שנקנו כעבדים, הומרו לאיסלאם ואומנו כלוחמים מקצועיים.

הצי נבנה כדי להתמודד עם הביזנטים הימיים. הערבים שילבו ידע ביזנטי ובנו נאמנויות של נמלים כמו אלכסנדריה.

הפאטמים היו חליפות שיעית ששלטה במצרים וצפון אפריקה. לצבא הפאטמי היה צי חשוב, אך צמיחת הסלג'וקים והאיובים פגעו בכוחם.

האימפריה האיובית איחדה משאבים רבים; עמוד השדרה שלה היה הממלוכים והפרשים המאומנים. האיובים יצרו צבא מקצועי ומסודר.

הממלוכים היו פרשים משוריינים ומשמעתיים. הם ירו חיצים מדויקים גם מהר, ולפעמים ירדו מהסוס לירי מדויק.

חיל הרגלים מילא תפקיד חשוב במצור ובקרבות תנועה. הוא כלל יחידות מגוונות, כולל חיילים זרים ושכירי חרב.

הסולטנות הממלוכית נשענה על גיוס ממקורות חיצוניים ואימון מוקפד. בתי ספר צבאיים הכשירו ממלוכים מנעוריהם.

האימון כלל לימודי דת, קריאה, כתיבה ואז אימוני נשק ורכיבה. בתי הספר הצבאיים נקראו טבקה.

פורוסייה הוא קוד האבירות של הפרשים הממלוכים. הוא דן ברכיבה, בטיפול בסוסים ובאמנויות הלחימה.

הצבא הממלוכי פעל במערך של מרכז ושני אגפים. התקפה התחילה בירי חיצים, והתקפה מכרעת בוצעה כשהאויב נחלש.

בסיכום קצר: לאורך ימי הביניים הצבאות המוסלמיים פיתחו טקטיקות, ארגונים ונשק שמותאמים לאקלים ולשטח. האלמנטים הבולטים היו פרשים־קשתים, יחידות ממלוכיות ושימוש בחבלים כלכליים כמו אקטאע למימון הצבא.

האיסלאם יצא מחצי האי ערב והצבאות המוסלמיים נכנסו לשטחים רבים במאות ה-7 וה-8.

ימי הביניים זו תקופה ארוכה בהיסטוריה. בעולם שלנו היא מסתיימת סביב שנת 1453.

הערבים כיבשו ארץ־ישראל, מצרים וסוריה. אחרי זמן מה רבים שינו דתם לאיסלאם.

לאחר גל הכיבושים נוצרו מדינות רבות. כמה משפחות של שליטים שלטו בזמני שונות.

אירופאים נשלחו לכבוש את ירושלים. היו תקופות של קרבות ושינויים בשלטון.

האיובים היו שליטים שבנו אימפריה במצרים ובסוריה. צלאח א-דין היה מנהיג חשוב.

הממלוכים (חיילים שעבדו קודם לכן כעבדים) הפכו לשליטים במצרים. הם היו חיילים מאומנים מאוד.

החרב והחנית שימשו לחימה. יש חרבות מיוחדות מפלדת דמשק. זה סוג פלדה שנעשה יפה וחזק.

הלוחמים המוסלמיים לבשו שריון קל. זה עזר להם לזוז מהר במדבר.

יש חרבות מעוקלות כמו הסימיטר. הן טובות לפרשים שרוכבים על סוסים.

הרומח הוא מוט ארוך. משתמשים בו בקרב קרוב ובהגנה על השורות.

קשתות וחרבות היו נשק חשוב. קשתים רכבו על סוסים וירו חיצים מרחוק.

בצבאות הראשונים היו פרשים, חיילים רגליים וקשתים. הם השתמשו בפשיטות ובמהירות.

ראזי (שם לפשיטות מהירות) היו יחידות שרצו להפתיע את האויב וללקט אספקה.

הסלג'וקים היו טורקים רוכבי קשת. הם היו חזקים והשתמשו במערכת אקטאע, זכויות קרקע לתשלום חיילים.

ע'למאן זה שם לקבוצת לוחמים שעשו להם הכשרה מיוחדת. אחר־כך כינו אותם ממלוכים.

הצי עזר ללוחמה בים. הערבים העתקו רעיונות מביזנטים ובנו ספינות לנמל.

הפאטמים שלטו במצרים תקופה ארוכה. לצי שלהם היה תפקיד חשוב בים התיכון.

האיובים איחדו כוחות רבים. הממלוכים היו היסוד של הצבא שלהם.

הממלוכים קיבלו חינוך דתי ואז אימון צבאי. הם למדו רכיבה ונשק מגיל צעיר.

פורוסייה הוא קוד הכבוד של הפרשים. הוא מלמד רכיבה, טיפול בסוסים ולחימה.

הם התחילו בירי חיצים מרחוק. כשהאויב נחלש, הפרשים ביצעו את המתקפה הסופית.

הדברים החשובים לזכור: צבאות המזרח התיכון לימדו את עצמם להיות מהירים, מאומנים ולהתאים את הנשק לאקלים.