צבי ארץ-ישראלי

צבי ארץ-ישראלי (Gazella gazella gazella) הוא תת-מין של הצבי המצוי. תת-מין הוא קבוצה בתוך מין, עם תכונות משותפות. הצבי נחשב לאחד מסמליה של ארץ ישראל והוא המכרסם הגדול היחיד שנותר בתפוצה רחבה בישראל. המין נתון בסכנת הכחדה.

פרוותו ברובה חומה-אפורה, והצבאים הדרומיים נוטים להיות בהירים יותר. יש להם כסות חורף כהה וצפופה שמושרת באביב. הבטן והאחוריים לבנים, הזנב שחור ולעתים יש פס כהה בצד הגוף. צבעי הפרווה מסייעים להסוואה, אבל ייתכן שיש להם גם תפקידים בוויסות חום ותקשורת חזותית.

מלודדות נדירים נולדים צבעים חריגים, למשל עופרה עם כתמים לבנים ב-2016, ושתי צביות לבנות שנצפו ב-2013. הזכרים גדולים יותר, ממוצע משקלם כ-22 ק"ג, והנקבות כ-18 ק"ג. לשני הזוויגים יש קרניים; קרני הזכר גדולות וחזקות יותר, וקרני הנקבה קטנות ודקות יותר.

בעבר הצבי היה נפוץ ברחבי החבל הים-תיכוני של ארץ ישראל ובמדינות השכנות. מאז סוף המאה ה-19 ירדו האוכלוסיות בגלל התיישבות חקלאית, מודרניזציה ושימוש בנשק חם. בציד הועילה העובדה שבשר הצבי הוא חלאל (כשר לאכילה לפי ההלכה), ולכן צידו היה נפוץ וייצר הכנסה.

עם קום המדינה נותרו אוכלוסיות שרידיות. מאמצי שמירה, צמצום נשק בכפרים והפעלת חוקים סייעו להתאוששות חלקית. הרעלה של טורפים ב-1964 הובילה לעלייה חדה באוכלוסיית הצבאים. בשנות ה-80 צבי ארץ-ישראלי היה נפוץ בצפון ובמרכז הארץ, כולל הגליל, הרי יהודה והגולן. מאז האוכלוסייה מצטמצמת בהדרגה בגלל שילוב גורמים.

נכון לדצמבר 2021 הוערכה אוכלוסיית הצבאים בכ-4,300 פרטים, לעומת כ-3,000 ב-2017. רוב הפרטים מרוכזים בגליל, בגולן ובהרי יהודה.

הצבאים הם צמחוניים. הם אוכלים עשבים, דגניים, פקעות ועלים. הם לומדים מאמתיהן אילו צמחים טובים לאכילה. צבייה יתומה שגודלה בשבי אכלה בחוץ כל דבר שנמצא, כולל חפצים זרים, כי היא לא למדה מהלידה מה לאכול.

בעונות רטובות הם רועים בשטחים פתוחים; כשהמזון נדיר הם עוברים לאכול עלי שיחים ועצים. בקיץ הם מתקרבים למקורות מים ושותים מספר פעמים ביום. בית גידול טיפוסי כולל שטחי עשב או חורש דליל. הצבי מעדיף אזורים הרריים, ולכן באנגלית הוא נקרא "Mountain Gazelle".

עמק הצבאים בירושלים הוא בית גידול חשוב. מספרי ספירות מצביעים על עלייה שם: 12 צבאים ב-2008, 45 ב-2019, 75 באפריל 2021, ו-83 במאי 2022.

הצבי פעיל בעיקר בשעות הקרירות של היום, בבוקר ובין הערביים. בשעות החמות הוא נח בצל ושורד במקום מוסתר. בשטחים עם אנשים הם עשויים להעביר את פעילותם לשעות הלילה.

צבאים לומדים ומסתגלים. הם מזהים צמחים ראויים לאכילה ומסתגלים לנוכחות בני אדם. הם גם מבחינים באנשים שמגיעים לעיתים קרובות.

הצבי הוא חיה חברתית. הנקבות נעות בעדרים קטנים, בדרך כלל עם קרובות משפחה. גודל העדר תלוי בכמות המזון. זכרים חזקים תוחמים לעצמם טריטוריה (שטח) ומסמנים אותה בריח. זכר טריטוריאלי מזדווג לעתים קרובות עם הנקבות בתחומו.

זכרים חלשים חיים בעדרי רווקים ניידים עד שימצאו טריטוריה. קרבות בין זכרים על טריטוריה מתרחשים לפעמים. פעמים רבות אלו מחוות גוף; לעיתים עלולות להיגרם פציעות.

התמונות מציגות צבאים במקומות שונים בישראל, כמו עמק הצבאים, בקעת הירדן וחבל לכיש.

צבי ארץ-ישראלי (Gazella gazella gazella) הוא סוג של צבי. תת-מין זו קבוצה מתוך מין. הצבי חי בישראל ונמצא בסכנה.

הצבי חום-אפור. הבטן והאחוריים לבנים. הזנב שחור. הזכרים גדולים יותר מהנקבות. לשניהם יש קרניים. לקרני הזכרים יש מבנה חזק.

פעם הצבי היה נפוץ בכל האזור. היום נשארים פחות פרטים בגלל פגיעה בבתי הגידול וציד. המדינה והעמותות מנסות לשמור עליהם.

בשנת 2021 היו כ-4,300 צבאים בישראל. רובם בגליל, בגולן ובהרי יהודה.

הצבאים אוכלים צמחים, כמו עשב, דגניים ופקעות. הצבאים לומדים מאמא שלהם מה לאכול. בקיץ הם שותים מים קרובים.

עמק הצבאים בירושלים חשוב לצבאים. שם היו 12 צבאים ב-2008, ו-83 ב-2022.

הצבאים פעילים בבוקר ובערב. בשעות חמות הם נחבאים בצל. הנקבות חיים בעדרים קטנים. זכרים מסמנים שטח ומשנים את המקום שלהם בעונת הזדווגות. זכרים צעירים חיים בעדרי רווקים עד שיוכלו למצוא שטח.

יש תמונות של צבאים בעמק הצבאים, בבקעת הירדן ובחבל לכיש.