צבי מצוי

'''צבי מצוי''' (צבי ההרים, שם מדעי: Gazella gazella) הוא מין אנטילופה השייך לסוג צבי. זהו אחד משני הצבאים החיים בישראל, יחד עם צבי הנגב.

הצבאים חיים בעיקר במדבר יהודה ובנגב. במקומות צפוניים יותר יש צבאים ממשפחה שונה, כמו ברמות יששכר. הם מעדיפים שטחים פתוחים, מה שמקשה על ההסתתרות מפני טורפים.

לצבי רגליים דקות ומערכת שרירים חזקה, מה שמאפשר לו לרוץ ולדלג בקלות. הוא יכול לדלג מעל מכשולים של כשלושה מטרים ולרוץ עד כ-80 קמ"ש. טורפים עיקריים הם נמר המדבר, הזאב ההודי והצבוע המפוספס. עיטים ותנים עלולים לתפוס פרטים צעירים.

הצביה ניזונה מדגניים (דגנים), מעשבים ומעלים של שיחים ועצים. לשני המינים יש קרניים; הקרניים של הנקבות קצרות וצרות יותר משל הזכרים. קיימת גם דו-צורתיות זוויגית (הבדל בממדים בין זכרים לנקבות): זכר בוגר שוקל כ-17, 29.5 ק"ג ונקבה בוגרת כ-16, 25 ק"ג.

האם ממליטה עופר (תינוק צבי) אחרי כ־חמישה חודשי הריון. העופר נולד לבדו ומחביא עצמו בצמחייה בזמן שהאם מחפשת אוכל. האם חוזרת להניק ולשמור עליו. אחרי כמה שבועות הוא מצטרף לאמו בחיפוש מזון, ובגיל שלושה חודשים נכנס לעדר אמהות. עופר זכר עוזב את האמא בגיל כ־6 חודשים ומצטרף לעדר של זכרים צעירים. בגיל כ־שנתיים רווק בוגר מקבע שטח מחיה משלו ומסמן אותו בגללים (צואה קטנה).

המקרא מציג את הצבי כסמל לעוז ולהדר, והוא מופיע בדברי הגבורה ובתיאורי מלחמה, למשל בספר שמואל.

הצבי מוזכר בתנ"ך שתים עשרה פעמים והוא השני ברשימת החיות הכשרות. ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על כך שצבי היה חלק מדיאטת האדם בתקופת המקרא, נמצאו עצמותיו ב־72 אתרים. עד לפני תקופת המדינה שמרה על המסורת של אכילת בשר צבאים בקרב יהודי ארצות האיסלאם. בנוסף, נהגו יהודי בבל לכתוב ספרי תורה על גוויל מצבאים, וספרים כאלה שרדו עד היום, כעדות למסורת כשרותם.

תואר בעבר צבי סיני (Gazella arabica). החוקרים מחולקים האם זהו מין נפרד שנכחד, או תת-מין נכחד ממנו. מונה כיום כ־15,000 פרטים של המין הכולל.

'''צבי מצוי''' נקרא גם צבי ההרים. שמו המדעי הוא Gazella gazella. זהו אחד משני הצבאים בישראל.

הצבאים גרים במדבר יהודה ובנגב. הם אוהבים שטחים פתוחים.

לצבי רגליים דקות והוא מאוד חזק. הוא יכול לקפוץ מעל שלושה מטרים. הוא גם יכול לרוץ עד 80 קמ"ש. חיות טורפות כמו נמר, זאב וצבוע עלולות לתקוף אותו. עיטים ותנים מסכנים עופרים (תינוקות צבי). עופר = תינוק צבי.

הצביה אוכל עשבים, דגנים ועלים של שיחים ועצים. גם לנקבות יש קרניים. קרניים = עצם קשה על הראש. קרני הנקבות קצרות וצרות יותר.

האם ממליטה עופר אחרי כ־חמישה חודשי הריון. העופר מחביא את עצמו בצמחייה בזמן שהאם אוכלת. האם חוזרת להניק אותו. כשגדל מעט הוא מצטרף לעדר אמהות. עופר זכר עוזב את האמא בגיל כ־6 חודשים. בגיל כ־שנתיים הצבי בוחר שטח משלו ומסמן אותו בגללים. גללים = הצואה של החיה.

בתנ"ך הצבי מוצג כסמל של אומץ והדר.

הצבי נזכר בתנ"ך 12 פעמים. הוא מופיע ברשימת החיות הכשרות. נמצאו עצמות צבאים ב־72 אתרים עתיקים. אנשים אכלו צבי בעבר. יהודי בבל כתבו ספרי תורה על עור מצבים, וספרים כאלה נשמרו עד היום.

הוזכר צבי סיני (Gazella arabica) שהיה קיים בעבר. מדענים לא מסכימים אם זהו מין נפרד או תת-מין. כעת מונים כ־15,000 צבאים מכל המין.