צבים

צבּים (שם מדעי: Testudines) הם סדרת זוחלים הכוללת, נכון למאי 2025, 366 מינים. הם מוכרים בעיקר בזכות השריון שלהם, קליפת עצם קשה שמכסה את הגב והבטן. צבים מודרניים מחולקים לשתי קבוצות עיקריות: Pleurodira (צבי צוואר צד), שמרחיבים את צווארם לצד כדי להחביא את ראשם, ו‑Cryptodira (צבי צוואר נסתרים), שמכניסים את הראש ישר פנימה.

הפצה והתנהגות: רוב המינים חיים ביבשה, במים או בערוצים בין השניים. צבי ים חיים באוקיינוסים ונודדים מרחקים גדולים כדי להטיל ביצים על החוף. צבים רבים חיים בקרבה למים, אך אף צב אינו מטיל ביצים מתחת למים. כמו רוב הזוחלים, הם דם קר, כלומר טמפרטורת גופם תלויה בסביבה החיצונית. הם אוכל-כל, וניזונים מצמחים ובעלי חיים קטנים.

המילה "צב" מופיעה בשפות שמיות אחרות, כמו ארמית וערבית. במקרא נמצאות כמה אזכורים שמשויכים לעגלה בעלת כיסוי נייד, בדומה לבית הנישא של הצב. בעבר הוצע שם אחר, "שלחופה" (ממערבית סֻלַחְפַאה), אך הוא לא נפוץ.

השתלשלות האבולוציה מצביעה על מוצא עתיק: המיתרניים → בעלי גולגולת → בעלי חוליות → בעלי ארבע רגליים → זאורופסידה → דיאפסידה → צבים. הצבים הופיעו באמצע הטריאס, לפני כ‑230 מיליון שנים, וייתכן ששורשיהם קדומים יותר, עד הפרם.

השריון של הצב נוצר מחיבור כלוב הצלעות וחוליות עמוד השדרה, ותוספים של לוחות עצם ומגינים קרניים. לשריון יש פתחים לראש, לרגליים ולזנב. בדרך כלל לזכרים שריון תחתון שקוע וזנב ארוך, ולנקבות שריון שטוח וזנב קצר, הבדל שמסייע בהזדווגות. הצבים יכולים להסתגר בתוך השריון למען הגנה. הלסתות מכוסות חומר קרני דמוי מקור; לצבים אין שיניים.

מזון ורבייה: תזונתם מגוונת, צמחים, חסרי חוליות, שפכים, וטורפים קטנים אצל מינים מסוימים. כל הרבייה נעשית ביבשה; הנקבה חופרת גומה, מטילה ביצים ומכסה אותן. האפרוחים (אבקועים) בוקעים אחרי מספר שבועות, ורבים אינם שורדים.

גיל והערכת גיל: אי אפשר לקבוע גיל מדויק לפי מספר המגינים על השריון. המגינים אופייניים למין ולא משתנים. ניתן לנסות להעריך גיל מטבעות גדילה על השריון, אך שיטה זו פחות מדויקת אצל פרטים בוגרים.

צבים ידועים בחיים ארוכים. כמה מינים חיים יותר רוב המינים האחרים של חולייתנים. לפי דיווחים, באים לידי ביטוי מקרים שבהם איברים מסוימים לא מזדקנים. דוגמה מפורסמת: צב אלדברה ענק בשם אדוויטה מת בגיל שהוערך בכ‑255 שנים על פי בדיקת פחמן‑14 על השריון שלו. ב‑20 בנובמבר 2025 מתה צבת גלאפגוס שנחשבה למבוגרת בעולם; גילה הוערך ב‑141 שנים.

בישראל חיים באופן טבעי שמונה מינים מהסדרה. רובם מוגדרים כמינים בסיכון. לחופים מזדמנים ארבעה מיני צבי ים; בתוך הארץ יש שני מיני צב יבשה ושניים של מים מתוקים. בנוסף מצוי בישראל באופן לא טבעי צבגון אדום‑האוזן, מין פולש, בעיקר בירקון.

(סעיף השומר אזכור תרבותי ותמונות; ניתן לראות בצבים תפקידים בשפה, בשירים ובאמנות.)

דוגמאות למינים מפורסמים: צב גלאפגוס גדול, צב גילדי (Leatherback), צב רך פלורידה וצב אליגטור. אלה מייצגים את המגוון בצורות, גודל וסביבת חיים.

צבּים (Testudines) הם זוחלים בעלי שריון קשיח על הגב והבטן. השריון הוא קליפה שמגנה עליהם.

יש שתי קבוצות עיקריות: Pleurodira, שמושכים את הראש הצידה, ו‑Cryptodira, שמחביאים את הראש ישר פנימה. הצבים חיים ביבשה, במים ובים. צבי ים שוחים רחוק מאוד וחוזרים לחוף להטיל ביצים.

צבים הם דם קר. זה אומר שטמפרטורת הגוף שלהם תלויה במזג אוויר. הם אוכלים צמחים ובעלי חיים קטנים.

הם נמצאים על כדור הארץ מיליוני שנים. הצבים חיו כבר באמצע תקופת הטריאס, לפני כ‑230 מיליון שנים.

איך הם נולדים: הנקבה חופרת חור בחול או בקרקע, מטילה ביצים ומטמנת אותן. האפרוחים בוקעים אחרי כמה שבועות. רבים מהם לא שורדים עד בגרות.

לצבים אין שיניים. יש להם מקור קשה במקום השיניים. אי אפשר לדעת גיל מדויק לפי המגינים על הגב. לפעמים בודקים טבעות גדילה, כמו עיגולים בעץ.

בישראל חיים שמונה מיני צבים. רובם בסכנת הכחדה. מצוי גם צב פולש שנקרא צבגון אדום‑האוזן.

צבים יכולים לחיות שנים רבות. דוגמה מפורסמת היא צב אלדברה, אדוויטה, שגילו הוערך בכ‑255 שנה לפי בדיקה. ב‑20 בנובמבר 2025 מתה צבת גלאפגוס בגיל 141.

דוגמאות של צבים מפורסמים: צב גלאפגוס גדול, צב גילדי, וצבים רכים כמו פלורידה.