צואה

צואה, המכונה גם גללים או בלשון עממית קקי, היא הפרשה ממערכת העיכול. מערכת העיכול הם האיברים שמפרקים ומעבדים מזון. הצואה היא הדרך שבה הגוף מתפטר מפסולת וממזון שלא עבר עיכול.

בעלי חיים שונים מייצרים צואה בצורות ובגדלים שונים. אצל בעלי חוליות הצואה נוצרת במעי הגס (צינור שרירי שאוסף את שאריות המזון). שרירים בדופן המעי בתנועה פריסטלטית (כיווץ מסודר של השרירים) דוחפים את הצואה אל פי הטבעת. בצואה יש שאריות מזון, פיגמנטים מהכבד כגון בילירובין (צביעת הצואה) והרכב גדול של חיידקים. החיידקים מהווים חלק גדול מהחומר היבש בצואה והגזים שהם מייצרים משפיעים על הריח.

בגוף האדם רוב הספיגה של חומרים שימושיים נעשית במעי הדק. מה שנשאר עובר למעי הגס, שבו נספגים נוזלים. כך הצואה מתקיימת בריכוזים משתנים של מים ותלויה בכמות הנוזלים והסיבים בתזונה.

מרקם הצואה יכול לנוע מגושים קשים ועד לצואה נוזלית. המשך שהייה ממושכת במעי הגס, כמות הנוזלים וסיבים תזונתיים משפיעים על המצב. סיבים תזונתיים מקלים על מעבר הצואה ומאזנים בין מאוד קשה לבין מאוד נוזלי. צואה נוזלית מסומנת כשלשול; שלשול חמור עלול לגרום לאובדן נוזלים מסוכן. צואה עם מעט נוזלים מצביעה על עצירות, מצב שמקשה על היציאה וגורם לכאב. תדירות יציאות נורמלית נעה בין כ־3 פעמים ביום ל־3 פעמים בשבוע. קיימת גם בעיה שנקראת אנקופרזיס (דליפת צואה שאינה רצונית), שמקורה פיזי או נפשי.

שינויים בצבע צואה יכולים להעיד על דימום: צואה שחורה מצביעה על דימום בדרכי העיכול העליונות, וצואה אדומה מצביעה על דימום בתחתונות. כמות רבה של חיידקים ונגיפים בצואה הופכת אותה לדרך מרכזית להעברת מחלות. במיוחד חיידקים ממשפחת Enterobacteriaceae, כמו קוליפורמים, קשורים למחלות שלשוליות קשות. במקומות עם היגיינה לקויה זיהומים אלה נפוצים, כי פתוגנים חודרים למים ולמזון.

מחלה קשה במעי עלולה לגרום לכך שאי אפשר להפריש צואה בדרך הרגילה. במקרים כאלה מבצעים ניתוח שמנתב את הצואה אל פתח בבטן, ושם אוספים אותה בשקית חיצונית.

בזמנים שונים השתמשו בצואת בעלי חיים לעיבוד עור ולכביסה. היום נהוג להשתמש בצואה כדשן (זבל אורגני) ובקומפוסט. צואה יבשה יכולה לשמש חומר בעירה באזורים מסוימים. מדענים גם מנתחים דגימות צואה כדי ללמוד על מינים נדירים בלי למצוא את הפרט עצמו.

צואה מכילה פחמן, חנקן והזנה אחרת שחשובים לאדמה וליצורים אחרים. לדוגמה, הלווייתן הכחול מייצר כמויות עצומות של צואה, עד כ־200 ליטרים בכל ביצוע, שמהווה מזון לזנים רבים בים. אכילת צואה (קופרופגיה) נפוצה בטבע; חרקים רבים גם משתמשים בצואה לבניית קינים ולהגנה. צואה של חיות מסייעת גם בהרחקת זרעים ובפיזור צמחים למרחקים.

בהלכה יש חוקים שמבקשים להתרחק מצואה ומדברים שאחרים רואים כמאוסים בזמן תפילה, קריאת שמע או לימוד תורה.

צואה היא מה שהגוף מוציא אחרי שהוא סיים להשתמש במזון. המעי הגס הוא הצינור שמכין את הצואה ומוציאה אותה החוצה.

המעי דוחף את הצואה החוצה בתנועה של כיווץ. בצואה יש שאריות מזון, חיידקים ופיגמנט קטן שמעניק לה צבע חום.

במעי הדק הגוף סופג את המזון. מה שנשאר הולך למעי הגס. שם נספגים מים והצואה מתקשה.

צואה יכולה להיות קשה או רכה. אם היא מאוד נוזלית קוראים לזה שלשול. שלשול יכול לגרום לאנשים להרגיש חולים כי הם מאבדים נוזלים. אם הצואה קשה וקשה לצאת קוראים לזה עצירות. בדרך כלל אנשים עושים צרכים בין שלוש פעמים ביום עד שלוש פעמים בשבוע.

צואה יכולה להעביר מחלות אם היא מזהמת מים או אוכל. לכן צריך לשמור על היגיינה ולשטוף ידיים.

אנשים משתמשים בצואת חיות כדשן. דשן זה עוזר לצמחים לגדול. צואת חיות מיובשת משמשת לפעמים גם כדלק.

חיות קטנות ניזונות מצואה. חלק מהצמחים מתרבים כי הזרעים עוברים בצואה למקום חדש. הלווייתן מכניס לים הרבה צואה, והדגים הקטנים ניזונים ממנה.

יש להתרחק מצואה כשמתפללים או לומדים תורה, מתוך כבוד.