ציידים-לקטים

ציידים-לקטים הם קבוצות אנושיות שניידותן וכלכלתן מבוססת על ליקוט צמחים בר וציד חיות.
הם אינם מגדלים גידולים או חיות מבויתות כחלק מרכזי מהכלכלה.
קבוצות כאלה חיו בכל העולם עד לפני כ-12,000 שנים, ורבים מהם עדיין מתקיימים באזורים מבודדים.


עד לפני כ-12,000 שנה רוב בני האדם היו ציידים-לקטים. המעבר לנחלה ולחקלאות התחיל במהפכה הנאוליתית
(המהפכה החקלאית) בדרום־מערב אסיה, בין האלף ה-8 ל-7 לפנה"ס.
הצעד המכריע היה ביות צמחים ובעלי חיים, תהליך איטי שנמשך אלפי שנים.
התרחבות החקלאות דחקה רבות מהחברות הניידות לאזורים פחות נוחים למחיה.
התפתחותן של חברות חקלאיות ותרבויות מורכבות נתנה להן יתרון צבאי ואפידמיולוגי מול חבורות קטנות וניידות.
כתוצאה מכך, ציידים-לקטים נותרו בעיקר באמזונאס, אפריקה, אזורים מדבריים, יערות גשם ואוסטרליה.


כלכלת הציידים-לקטים מבוססת על ציד ולקט, אך חוקרים הציעו גם אסטרטגיות משלימות.
לואיס בינפורד העלה את הרעיון שאכילת נבלות (בשר נפטרים) הייתה חלק מהמזון.
השערת סיבולת הריצה מציעה שהצורך לרוץ למרחקים ארוכים להשיג שלל השפיע על תכונות אנושיות מסוימות.
באזורים שונים פותחו פתרונות מעורבים שמשלבים לקט וציד עם חקלאות חלקית או מסחר עם חקלאים.



למרות המגוון הגדול, חוקרים מזהים תכונות שחוזרות על עצמן ברבות מהקבוצות.
דונלד בראון ניסח רשימה של מאפיינים שייתכן והיו נפוצים בחברות ציידים-לקטים.


קבוצות רבות נעדרות מנהיגות קבועה. קבלת החלטות מתבצעת לעיתים קרובות בהתאם למשימה.
שוויון יחסי מבחינה חברתית וכלכלית נפוץ, ולעיתים גם שוויון מגדרי.
מרשל סהלינס טען שהחיים בציידים-לקטים יכולים להיחשב "חיי שפע" מבחינת הזמן החופשי והתזונה.
מטא-אנליזות הראו שבחברות שוחרות מזון ועובדות פחות שעות ממבוגרים בחברות חקלאיות ותעשייתיות.
חלוקה ומשאבים משותפים מאפיינים רבות מהכלכלות המקומיות, ולכן הן מתוארת לעתים כ"כלכלת מתנה".


רוב הקבוצות נוודות או נוודות-למחצה ומתגוררות במחנות זמניים.
חלק מהחברות החופיות והמקומיות יכולים לחיות בקביעות בזכות משאבים עשירים.
שייכות חברתית נבנית על קשרי משפחה וחברות, ולעיתים המורשת החברתית היא תלוית-אם (מטלית).


שוויון בין בני הקבוצה בולט ברבות מהחברות; מעמד נשים לעיתים שקול לזה של גברים.
השוויוניות קשורה גם למגבלות של ניידות, שמקשות על הצטברויות רכוש גדולות.


במקרים רבים נשים מלקטות וגברים צדים. זאת משום שליקט מאפשר עבודה רצופה עם אפשרות לטפל בילדים.
עם זאת, זה לא חקוק: תועדו נשים שצדות ואפילו חברות שמחלקות תפקידים אחרת.
מחקר ארכאולוגי מציע שחלוקה מגדרית מאורגנת התפתחה בשלבים מאוחרים יחסית.


למרות דימויים מוטעיים, תוחלת החיים בציידים-לקטים אינה תמיד נמוכה.
מחקר של גורבן וקפלן העריך שכ-57%, 67% הגיעו לגיל 15; מבניהם רבים הגיעו לגיל 45 ומעלה.
רוב מקרי המוות מיוחסים למחלות; כשמגיפות היו נדירות בשל מגע מוגבל בין קבוצות.
תזונה מגוונת, פעילות גופנית וסביבה פחות מזוהמת תרמו לבריאות טובה יחסית.


אמונות רבות בציידים-לקטים הן אנימיסטיות. אנימיזם הוא האמונה שיש ישויות רוחניות בטבע,
כגון חיות, צמחים ואבנים, וניתן לתקשר עמן בטקסים, שירה וריקוד.
אין היררכיה מוחלטת בין אדם לישויות אחרות בתפיסות כאלה.


המחקר על רמות האלימות חלוק.
חלק מהאנתרופולוגים הדגישו שיתוף ושלום; אחרים הצביעו על מקרי אלימות ומלחמות שבטיות.
מחקרים היסטוריים מצביעים על אחוזי הרוגים גבוהים במקרים של לחימה שבטית, אך מלחמות כאלה לא היו יומיומיות.


קבוצות שומרות אורח חיים צייד-לקטי גם היום בעיקר באזורים מבודדים.
הם חוו השפעות מהציוויליזציה המודרנית, ולכן אינם זהים לחלוטין לאבותינו הפרהיסטוריים.

ציידים-לקטים הם אנשים שחיים מציד וחיפוש אוכל מהטבע.
הם לא מגדלים שדות או חיות בבית.
הרבה קבוצות כאלה חיו לפני אלפי שנים.


לפני כ-12,000 שנה רוב האנשים היו ציידים-לקטים.
אחר כך התחילו לגדל צמחים ובעלי חיים, וזה קרא בשם "המהפכה החקלאית".
החקלאות גדלה והחליפה במקום הרבים של הציידים-לקטים.


הם אכלו צמחים, פירות, אגוזים, חרקים ובשר שצדו או שמצאו.
חוקרים אומרים שחלקם אכלו גם חיות שמתו לבד (נבלות).
לעתים הם סחרו עם שכנים חקלאים.



בקבוצות רבות אין מנהיג אחד חזק.
אנשים מחליטים יחד לפי מה שהם צריכים לעשות.
הרבה חברות היו יחסית שוות בין אנשים.


הם נוודים. נווד פירושו עובר ממקום למקום.
הם בנו מקומות מגורים קלים ונעים לזמן קצר.
חלק קטן גרו קבוע במקום שנמצא בו הרבה אוכל.


בדרך כלל נשים מלקטות וגברים צדים.
אבל היו מקרים שבהם נשים גם צדו.
החלוקה הזו נועדה להיות יעילה ולשמור על הילדים.


למרות שאנשים היו מתים בגיל צעיר בהרבה מקרים, רבים הגיעו לבגרות וחיו שנים רבות.
תזונה מגוונת ועבודה תורמת לבריאות טובה.
מפגשים נדירים עם קבוצות אחרות הגנו מפני מגיפות גדולות.


הרבה קבוצות האמינו באנימיזם. אנימיזם זה להאמין שלטבע יש רוחות.
הם דיברו עם הרוחות בשירה, ריקוד וטקסים.


לעתים היו מריבות ופשיטות בין שבטים.
לעתים הם היו חיים בשלום.


עד היום יש בני אדם שממשיכים לחיות כחלק מציידים-לקטים.
הם חיים בעיקר במקומות מבודדים כמו יערות גשם ואזורי מדבר.