צילום

צילום הוא פעולה שיוצרת תצלום על ידי הטבעת דפוס האור על חומר הרגיש לאור, כמו סרט צילום או חיישן דיגיטלי.

תצלום הוא דימוי דו‑ממדי. מקור המילה בעברית הוא ב"צלם", דמות.

רעיונות לקיבוע דימוי הקמרה אובסקורה (הקופסה שמקרינה תמונה) הופיעו במספר מקומות במקביל. ניספור נייפס הצליח ב-1826, 1827 לקבע את התמונה הראשונה ששרדתה, "נוף מחלון בלה-גרא". נייפס השתמש בלוח מתכת וציפוי ביטומן, ודרש חשיפה ארוכה לשמש.

לואי דאגר המשיך אחרי נייפס ופיתח את הדאגרוטיפ, שקטן מאוד את זמן החשיפה ויצר תמונות חדות על לוחות מתכת. ויליאם הנרי פוקס טלבוט פיתח במקביל שיטת נגטיב‑פוזיטיב (1835), שאפשרה שכפול תמונות. ב-1839 רכשה ממשלת צרפת את הידע ושחררה אותו לשימוש חופשי. ההמצאה הופיעה אצל מספר אנשים כמעט בו‑זמנית, ולכל אחד היה תפקיד חשוב בפיתוח הטכניקות.

בתחילת המאה ה-19 אנשים דיווחו שלפעמים הופיעו ברקע צילומים דמויות שנחשבו לרוחות רפאים.

כחודשיים לאחר פרסום הטכניקה, הגיע פרדריק פסקה לישראל עם מצלמה בפורמט גדול. צילומיו נחשבים מהראשונים שנעשו בארץ.

חשיפה היא התהליך שבו האור נכנס דרך העדשה אל סרט הצילום או אל החיישן. כמות האור נקבעת על ידי הצמצם והזמן שהתריס פתוח. צמצם הוא החריר בעדשה, הדומה לאישון העין. מהירות התריס היא משך החשיפה.

ניתן לקבוע חשיפה באופן אוטומטי, חצי‑אוטומטי או ידני. מצלמים מקצועיים מעדיפים שליטה ידנית כדי לייצר אפקטים ולשלוט בעומק השדה.

S, שליטה במהירות התריס (Shutter priority): משתמשים בה כדי להקפיא או לטשטש תנועה.

A, שליטה במפתח הצמצם (Aperture priority): מאפשרת לקבוע עומק שדה, כלומר אילו אזורים חדים והאם הרקע מטושטש.

M, שליטה ידנית מלאה (Manual): הצלם קובע גם מהירות התריס וגם מפתח הצמצם.

מיקוד הוא הכנסת תמונת האובייקט למקום המדויק על המשטח הרגיש. פוקוס נכון יוצר תמונה חדה. יש מיקוד ידני ואוטומטי. מיקוד יכול להבליט נושא ולעשות את הרקע מטושטש.

זום הוא שינוי אורך המוקד של העדשה כדי להקטין או להגדיל את הדמות בתמונה. זום אופטי משנה את האופטיקה. זום דיגיטלי חותך חלק מהתמונה ולכן איננו משנה את האופטיקה.

עומק שדה הוא הטווח שבו התמונה נראית חדה. עומק שדה תלוי בעדשה, במפתח הצמצם, במרחק לאובייקט ובגודל משטח הצילום (פילם או חיישן). עומק שדה צר בולט בצילומי פורטרט. עומק שדה רחב מתאים לצילומי נוף.

קומפוזיציה היא סידור האובייקטים בתמונה. קומפוזיציה טובה מובילה את העין אל נושא הצילום. גם הרקע חשוב בחיבור התמונה.

זווית צילום היא הזווית שממנה מצולמת הסצנה. זווית גבוהה יכולה להקטין את הנושא. זווית נמוכה יכולה להעצים אותו. זוויות לא שגרתיות יוצרות אפקטים מעניינים.

עד שנות ה-70 צבעו אנשים ידנית פריים אחרי פריים כדי להפוך סרטים לשחורים‑לבנים לצבעונים. מאז 1980 הפכה טכניקת הצביעה הממוחשבת של וילסון מרקל את העבודה לקלה יותר. דוגמה בולטת לשימוש בטכניקה היא סדרת ארכיון מטופלת ששודרה ב-2019 שכללה קטעים ממלחמת העולם השנייה שהוצבעו מחדש.

צילום הוא יצירת תמונה על ידי הטבעת אור על חומר רגיש כמו סרט או חיישן.

תצלום הוא תמונה שטוחה. המילה צלם קשורה במילה "דמות".

לפני שאנשים יכלו לצלם, השתמשו בקמרה אובסקורה. זו קופסה שמקרינה תמונה פנימה. ניספור נייפס הצליח בשנת 1826 לקבע תמונה אחת ששרדה. לואי דאגר פיתח אחרי זה שיטה טובה יותר וקיצר את זמן הצילום. עוד מדענים ופילוסופים ניסו יחד להשיג את ההמצאה.

בהתחלה נדרש זמן חשיפה ארוך מאוד. ישנם סיפורים שאנשים ראו דמויות מוזרות ברקע צילומים ישנים.

חשיפה היא כמה אור נכנס למצלמה. צמצם הוא החור בעדשה, כמו אישון העין. מהירות התריס היא כמה זמן המצלמה פתוחה.

S, שמים דגש על מהירות התריס. זה עוזר להקפיא תנועה.

A, שמים דגש על הצמצם. זה עוזר לטשטש רקע.

M, הצלם קובע את כל ההגדרות בצורה ידנית.

מיקוד (פוקוס) עושה את התמונה חדה. מיקוד יכול להיות ידני או אוטומטי.

זום משנה אם האובייקט נראה גדול או קטן בתמונה. זום דיגיטלי פשוט מגביר חלק מהתמונה.

לפני מחשבים צבעו אנשים תמונות פריים אחרי פריים. מאז 1980 אפשר לצבוע בעזרת מחשב. סדרות ושחזורים משתמשים בשיטה הזו כדי להוסיף צבע לקטעים ישנים.