צילום פנורמי

צילום פנורמי הוא סוג צילום שבו התמונה רחבה וארוכה. זוהי תצוגה הדומה למה שאנחנו רואים בעין האנושית. זווית הראייה של אדם בוגר היא כ-130 מעלות, לכן פנורמה מנסה לשחזר מראה רחב כזה. בצילום הפנורמי המקובל שומרים על יחס אורך-רוחב של כ-1:3.


יש כמה דרכים לצלם פנורמה. ההבדלים נוגעים לציוד ולשיטה שבה מצטלמות התמונות העוקבות ואז מחברים אותן.


שיטה אחת היא לסובב את המצלמה על חצובה (tripod), כשהחצובה מצוידת בפלס מים (כלי שבודק אם המצלמה ישרה). כך מצלמים סדרת תמונות בזוויות קבועות, לפי העדשה שבה משתמשים, למשל עדשות בטווח 28, 85 מ"מ (אורך מוקד של העדשה).

שיטה אחרת היא להשתמש במתאם פנורמה למצלמת רפלקס 35 מ"מ. המתאם מאפשר להזיז את העדשה יחסית לגוף המצלמה, ולצלם מסגרות משמאל ומימין. את המסגרות האלה מחברים אחרי כן לתמונה אחת ארוכה.

בשתי השיטות עלולות להיווצר בעיות מיקוד וחשיפה. למשל, אם בחלק אחד של הפנורמה האזור בהיר ובחלק אחר כהה, החיבור ייצר הבדלים בגוונים. היום יש תוכנות שמחברות תמונות דיגיטליות ומתקנות הבדלי חשיפה וצבע, וכך מפיקים תמונה אחידה.

למצלמות פנורמיות ייעודיות יש יתרון: הן נותנות חשיפה אחידה כבר בצילום בודד. עם זאת, לרוב זווית הצילום בהן קטנה יותר, כ-70 מעלות, בעוד שבשיטת הצמדת תמונות אפשר להגיע לזווית רחבה יותר, עד כ-140 מעלות.

צילום פנורמי מראה תמונה מאוד רחבה. זה כמו מה שאנו רואים בעין. אנשים רואים כ-130 מעלות, ולכן פנורמה מנסה להראות רחב כזה.


יש כמה דרכים לצלם פנורמה. אחת מהן היא לסובב את המצלמה על חצובה. חצובה זה מעמד שמחזיק את המצלמה. לפעמים שמים על החצובה פלס מים. פלס מים זה כלי שבודק אם משהו ישר.

מצלמים סדרת תמונות בזווית קבועה. משתמשים בעדשות שונות, למשל 28, 85 מ"מ (זה מספר שמאפיין את העדשה).

דרך אחרת היא מתאם לפליקס 35 מ"מ. הוא עוזר להזיז את העדשה ולצלם צד ימין וצד שמאל.

כשהצדדים שונים באור, החיבור עלול להיראות שונה. היום משתמשים בתוכנות שמחברות ותתקנות את הצבעים והאור.

מצלמות פנורמה מיוחדות מצלמות תמונה אחת עם אור אחיד. אבל הן בדרך כלל מצמצמות את הזווית לכ-70 מעלות. כשמדביקים תמונות יחד אפשר להגיע לזווית רחבה יותר, עד כ-140 מעלות.